פרק טו
[א] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[ב] דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם:
[ג] ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן:
[ד] והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן:
[ה] ויין לנסך רביעית ההין תעשה על־העלה או לזבח לכבש האחד:
[ו] או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין:
[ז] ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח־ניחח ליהוה:
[חמישי] [ח] וכי־תעשה בן־בקר עלה או־זבח לפלא־נדר או־שלמים ליהוה:
[ט] והקריב על־בן־הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין:
[י] ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח־ניחח ליהוה:
[יא] ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או־לשה בכבשים או בעזים:
[יב] כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם:
[יג] כל־האזרח יעשה־ככה את־אלה להקריב אשה ריח־ניחח ליהוה:
[יד] וכי־יגור אתכם גר או אשר־בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח־ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה:
[טו] הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה:
[טז] תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם: פ
[ששי] [יז] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[יח] דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל־הארץ אשר אני מביא אתכם שמה:
[יט] והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה:
[כ] ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה:
[כא] מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם: ס
[כב] וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה:
[כג] את כל־אשר צוה יהוה אליכם ביד־משה מן־היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם:
[כד] והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר־עזים אחד לחטת:
[כה] וכפר הכהן על־כל־עדת בני ישראל ונסלח להם כי־שגגה הוא והם הביאו את־קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על־שגגתם:
[כו] ונסלח לכל־עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל־העם בשגגה: ס
[שביעי] [כז] ואם־נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת־שנתה לחטאת:
[כח] וכפר הכהן על־הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו:
[כט] האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה:
[ל] והנפש אשר־תעשה׀ ביד רמה מן־האזרח ומן־הגר את־יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה:
[לא] כי דבר־יהוה בזה ואת־מצותו הפר הכרת ׀ תכרת הנפש ההוא עונה בה: פ
[לב] ויהיו בני־ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת:
[לג] ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל־משה ואל־אהרן ואל כל־העדה:
[לד] ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה־יעשה לו: ס
[לה] ויאמר יהוה אל־משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל־העדה מחוץ למחנה:
[לו] ויציאו אתו כל־העדה אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את־משה: פ
[מפטיר] [לז] ויאמר יהוה אל־משה לאמר:
[לח] דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת:
[לט] והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם:
[מ] למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלהיכם:
[מא] אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם: פ