פרק יט
{פרשת חקת}
[א]
וידבר
יהוה
אל־משה
ואל־אהרן
לאמר:
[ב]
זאת
חקת
התורה
אשר־צוה
יהוה
לאמר
דבר׀
אל־בני
ישראל
ויקחו
אליך
פרה
אדמה
תמימה
אשר
אין־בה
מום
אשר
לא־עלה
עליה
על:
[ג]
ונתתם
אתה
אל־אלעזר
הכהן
והוציא
אתה
אל־מחוץ
למחנה
ושחט
אתה
לפניו:
[ד]
ולקח
אלעזר
הכהן
מדמה
באצבעו
והזה
אל־נכח
פני
אהל־מועד
מדמה
שבע
פעמים:
[ה]
ושרף
את־הפרה
לעיניו
את־ערה
ואת־בשרה
ואת־דמה
על־פרשה
ישרף:
[ו]
ולקח
הכהן
עץ
ארז
ואזוב
ושני
תולעת
והשליך
אל־תוך
שרפת
הפרה:
[ז]
וכבס
בגדיו
הכהן
ורחץ
בשרו
במים
ואחר
יבא
אל־המחנה
וטמא
הכהן
עד־הערב:
[ח]
והשרף
אתה
יכבס
בגדיו
במים
ורחץ
בשרו
במים
וטמא
עד־הערב:
[ט]
ואסף׀
איש
טהור
את
אפר
הפרה
והניח
מחוץ
למחנה
במקום
טהור
והיתה
לעדת
בני־ישראל
למשמרת
למי
נדה
חטאת
הוא:
[י]
וכבס
האסף
את־אפר
הפרה
את־בגדיו
וטמא
עד־הערב
והיתה
לבני
ישראל
ולגר
הגר
בתוכם
לחקת
עולם:
[יא]
הנגע
במת
לכל־נפש
אדם
וטמא
שבעת
ימים:
[יב]
הוא
יתחטא־בו
ביום
השלישי
וביום
השביעי
יטהר
ואם־לא
יתחטא
ביום
השלישי
וביום
השביעי
לא
יטהר:
[יג]
כל־הנגע
במת
בנפש
האדם
אשר־ימות
ולא
יתחטא
את־משכן
יהוה
טמא
ונכרתה
הנפש
ההוא
מישראל
כי
מי
נדה
לא־זרק
עליו
טמא
יהיה
עוד
טמאתו
בו:
[יד]
זאת
התורה
אדם
כי־ימות
באהל
כל־הבא
אל־האהל
וכל־אשר
באהל
יטמא
שבעת
ימים:
[טו]
וכל
כלי
פתוח
אשר
אין־צמיד
פתיל
עליו
טמא
הוא:
[טז]
וכל
אשר־יגע
על־פני
השדה
בחלל־חרב
או
במת
או־בעצם
אדם
או
בקבר
יטמא
שבעת
ימים:
[יז]
ולקחו
לטמא
מעפר
שרפת
החטאת
ונתן
עליו
מים
חיים
אל־כלי:
[שני]
[יח]
ולקח
אזוב
וטבל
במים
איש
טהור
והזה
על־האהל
ועל־כל־הכלים
ועל־הנפשות
אשר
היו־שם
ועל־הנגע
בעצם
או
בחלל
או
במת
או
בקבר:
[יט]
והזה
הטהר
על־הטמא
ביום
השלישי
וביום
השביעי
וחטאו
ביום
השביעי
וכבס
בגדיו
ורחץ
במים
וטהר
בערב:
[כ]
ואיש
אשר־יטמא
ולא
יתחטא
ונכרתה
הנפש
ההוא
מתוך
הקהל
כי
את־מקדש
יהוה
טמא
מי
נדה
לא־זרק
עליו
טמא
הוא:
[כא]
והיתה
להם
לחקת
עולם
ומזה
מי־הנדה
יכבס
בגדיו
והנגע
במי
הנדה
יטמא
עד־הערב:
[כב]
וכל
אשר־יגע־בו
הטמא
יטמא
והנפש
הנגעת
תטמא
עד־הערב:
פ