פרק כא
[א]
וישמע
הכנעני
מלך־ערד
ישב
הנגב
כי
בא
ישראל
דרך
האתרים
וילחם
בישראל
וישב
׀
ממנו
שבי:
[ב]
וידר
ישראל
נדר
ליהוה
ויאמר
אם־נתן
תתן
את־העם
הזה
בידי
והחרמתי
את־עריהם:
[ג]
וישמע
יהוה
בקול
ישראל
ויתן
את־הכנעני
ויחרם
אתהם
ואת־עריהם
ויקרא
שם־המקום
חרמה:
פ
[ד]
ויסעו
מהר
ההר
דרך
ים־סוף
לסבב
את־ארץ
אדום
ותקצר
נפש־העם
בדרך:
[ה]
וידבר
העם
באלהים
ובמשה
למה
העליתנו
ממצרים
למות
במדבר
כי
אין
לחם
ואין
מים
ונפשנו
קצה
בלחם
הקלקל:
[ו]
וישלח
יהוה
בעם
את
הנחשים
השרפים
וינשכו
את־העם
וימת
עם־רב
מישראל:
[ז]
ויבא
העם
אל־משה
ויאמרו
חטאנו
כי־דברנו
ביהוה
ובך
התפלל
אל־יהוה
ויסר
מעלינו
את־הנחש
ויתפלל
משה
בעד
העם:
[ח]
ויאמר
יהוה
אל־משה
עשה
לך
שרף
ושים
אתו
על־נס
והיה
כל־הנשוך
וראה
אתו
וחי:
[ט]
ויעש
משה
נחש
נחשת
וישמהו
על־הנס
והיה
אם־נשך
הנחש
את־איש
והביט
אל־נחש
הנחשת
וחי:
[ששי]
[י]
ויסעו
בני
ישראל
ויחנו
באבת:
[יא]
ויסעו
מאבת
ויחנו
בעיי
העברים
במדבר
אשר
על־פני
מואב
ממזרח
השמש:
[יב]
משם
נסעו
ויחנו
בנחל
זרד:
[יג]
משם
נסעו
ויחנו
מעבר
ארנון
אשר
במדבר
היצא
מגבל
האמרי
כי
ארנון
גבול
מואב
בין
מואב
ובין
האמרי:
[יד]
על־כן
יאמר
בספר
מלחמת
יהוה
את־והב
בסופה
ואת־הנחלים
ארנון:
[טו]
ואשד
הנחלים
אשר
נטה
לשבת
ער
ונשען
לגבול
מואב:
[טז]
ומשם
בארה
הוא
הבאר
אשר
אמר
יהוה
למשה
אסף
את־העם
ואתנה
להם
מים:
ס
[יז]
אז
ישיר
ישראל
את־השירה
הזאת
עלי
באר
ענו־לה:
[יח]
באר
חפרוה
שרים
כרוה
נדיבי
העם
במחקק
במשענתם
וממדבר
מתנה:
[יט]
וממתנה
נחליאל
ומנחליאל
במות:
[כ]
ומבמות
הגיא
אשר
בשדה
מואב
ראש
הפסגה
ונשקפה
על־פני
הישימן:
פ
[שביעי]
[כא]
וישלח
ישראל
מלאכים
אל־סיחן
מלך־האמרי
לאמר:
[כב]
אעברה
בארצך
לא
נטה
בשדה
ובכרם
לא
נשתה
מי
באר
בדרך
המלך
נלך
עד
אשר־נעבר
גבלך:
[כג]
ולא־נתן
סיחן
את־ישראל
עבר
בגבלו
ויאסף
סיחן
את־כל־עמו
ויצא
לקראת
ישראל
המדברה
ויבא
יהצה
וילחם
בישראל:
[כד]
ויכהו
ישראל
לפי־חרב
ויירש
את־ארצו
מארנן
עד־יבק
עד־בני
עמון
כי
עז
גבול
בני
עמון:
[כה]
ויקח
ישראל
את
כל־הערים
האלה
וישב
ישראל
בכל־ערי
האמרי
בחשבון
ובכל־בנתיה:
[כו]
כי
חשבון
עיר
סיחן
מלך
האמרי
הוא
והוא
נלחם
במלך
מואב
הראשון
ויקח
את־כל־ארצו
מידו
עד־ארנן:
[כז]
על־כן
יאמרו
המשלים
באו
חשבון
תבנה
ותכונן
עיר
סיחון:
[כח]
כי־אש
יצאה
מחשבון
להבה
מקרית
סיחן
אכלה
ער
מואב
בעלי
במות
ארנן:
[כט]
אוי־לך
מואב
אבדת
עם־כמוש
נתן
בניו
פליטם
ובנתיו
בשבית
למלך
אמרי
סיחון:
[ל]
ונירם
אבד
חשבון
עד־דיבן
ונשים
עד־נפח
אשר
עד־מידבא:
[לא]
וישב
ישראל
בארץ
האמרי:
[לב]
וישלח
משה
לרגל
את־יעזר
וילכדו
בנתיה
ויירש
ויורש
את־האמרי
אשר־שם:
[לג]
ויפנו
ויעלו
דרך
הבשן
ויצא
עוג
מלך־הבשן
לקראתם
הוא
וכל־עמו
למלחמה
אדרעי:
[מפטיר]
[לד]
ויאמר
יהוה
אל־משה
אל־תירא
אתו
כי
בידך
נתתי
אתו
ואת־כל־עמו
ואת־ארצו
ועשית
לו
כאשר
עשית
לסיחן
מלך
האמרי
אשר
יושב
בחשבון:
[לה]
ויכו
אתו
ואת־בניו
ואת־כל־עמו
עד־בלתי
השאיר־לו
שריד
ויירשו
את־ארצו: