פרק כא
[א] וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ׀ ממנו שבי:
[ב] וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם:
[ג] וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שם־המקום חרמה: פ
[ד] ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפש־העם בדרך:
[ה] וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל:
[ו] וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את־העם וימת עם־רב מישראל:
[ז] ויבא העם אל־משה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחש ויתפלל משה בעד העם:
[ח] ויאמר יהוה אל־משה עשה לך שרף ושים אתו על־נס והיה כל־הנשוך וראה אתו וחי:
[ט] ויעש משה נחש נחשת וישמהו על־הנס והיה אם־נשך הנחש את־איש והביט אל־נחש הנחשת וחי:
[ששי] [י] ויסעו בני ישראל ויחנו באבת:
[יא] ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על־פני מואב ממזרח השמש:
[יב] משם נסעו ויחנו בנחל זרד:
[יג] משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי:
[יד] על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון:
[טו] ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב:
[טז] ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את־העם ואתנה להם מים: ס
[יז] אז ישיר ישראל את־השירה הזאת עלי באר ענו־לה:
[יח] באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה:
[יט] וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
[כ] ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על־פני הישימן: פ
[שביעי] [כא] וישלח ישראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר:
[כב] אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר־נעבר גבלך:
[כג] ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל:
[כד] ויכהו ישראל לפי־חרב ויירש את־ארצו מארנן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון:
[כה] ויקח ישראל את כל־הערים האלה וישב ישראל בכל־ערי האמרי בחשבון ובכל־בנתיה:
[כו] כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארנן:
[כז] על־כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון:
[כח] כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן:
[כט] אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון:
[ל] ונירם אבד חשבון עד־דיבן ונשים עד־נפח אשר עד־מידבא:
[לא] וישב ישראל בארץ האמרי:
[לב] וישלח משה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה ויירש ויורש את־האמרי אשר־שם:
[לג] ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי:
[מפטיר] [לד] ויאמר יהוה אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון:
[לה] ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו: