פרק כב
[א] ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו: ס
{פרשת בלק} [ב] וירא בלק בן־צפור את כל־אשר־עשה ישראל לאמרי:
[ג] ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל:
[ד] ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחכו הקהל את־כל־סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההוא:
[ה] וישלח מלאכים אל־בלעם בן־בער פתורה אשר על־הנהר ארץ בני־עמו לקרא־לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין הארץ והוא ישב ממלי:
[ו] ועתה לכה־נא ארה־לי את־העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה־בו ואגרשנו מן־הארץ כי ידעתי את אשר־תברך מברך ואשר תאר יואר:
[ז] וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק:
[ח] ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי־מואב עם־בלעם:
[ט] ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך:
[י] ויאמר בלעם אל־האלהים בלק בן־צפר מלך מואב שלח אלי:
[יא] הנה העם היצא ממצרים ויכס את־עין הארץ עתה לכה קבה־לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו:
[יב] ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם לא תאר את־העם כי ברוך הוא:
[שני] [יג] ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שרי בלק לכו אל־ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם:
[יד] ויקומו שרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו:
[טו] ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה:
[טז] ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי:
[יז] כי־כבד אכבדך מאד וכל אשר־תאמר אלי אעשה ולכה־נא קבה־לי את העם הזה:
[יח] ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה:
[יט] ועתה שבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי:
[כ] ויבא אלהים ׀ אל־בלעם לילה ויאמר לו אם־לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תעשה:
[שלישי] [כא] ויקם בלעם בבקר ויחבש את־אתנו וילך עם־שרי מואב:
[כב] ויחר־אף אלהים כי־הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על־אתנו ושני נעריו עמו:
[כג] ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן־הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את־האתון להטתה הדרך:
[כד] ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה:
[כה] ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל־הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל־הקיר ויסף להכתה:
[כו] ויוסף מלאך־יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין־דרך לנטות ימין ושמאול:
[כז] ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את־האתון במקל:
[כח] ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר לבלעם מה־עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים:
[כט] ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש־חרב בידי כי עתה הרגתיך:
[ל] ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשר־רכבת עלי מעודך עד־היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא:
[לא] ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו:
[לב] ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את־אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי־ירט הדרך לנגדי:
[לג] ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם־אתכה הרגתי ואותה החייתי:
[לד] ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם־רע בעיניך אשובה לי:
[לה] ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם־האנשים ואפס את־הדבר אשר־אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם־שרי בלק:
[לו] וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשר על־גבול ארנן אשר בקצה הגבול:
[לז] ויאמר בלק אל־בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא־לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך:
[לח] ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר:
[רביעי] [לט] וילך בלעם עם־בלק ויבאו קרית חצות:
[מ] ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו:
[מא] ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם: