פרק כד
[א] וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל ולא־הלך כפעם־בפעם לקראת נחשים וישת אל־המדבר פניו:
[ב] וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים:
[ג] וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין:
[ד] נאם שמע אמרי־אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים:
[ה] מה־טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל:
[ו] כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי־מים:
[ז] יזל־מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו:
[ח] אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ:
[ט] כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור:
[י] ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו ויאמר בלק אל־בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים:
[יא] ועתה ברח־לך אל־מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד:
[יב] ויאמר בלעם אל־בלק הלא גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אלי דברתי לאמר:
[יג] אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר־ידבר יהוה אתו אדבר:
[שביעי] [יד] ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים:
[טו] וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין:
[טז] נאם שמע אמרי־אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים:
[יז] אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל־בני־שת:
[יח] והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל:
[יט] וירד מיעקב והאביד שריד מעיר:
[כ] וירא את־עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד:
[כא] וירא את־הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך:
[כב] כי אם־יהיה לבער קין עד־מה אשור תשבך:
[כג] וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל:
[כד] וצים מיד כתים וענו אשור וענו־עבר וגם־הוא עדי אבד:
[כה] ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם־בלק הלך לדרכו: פ