פרק כה
[א] וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב:
[ב] ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן:
[ג] ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל:
[ד] ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל:
[ה] ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור:
[ו] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד:
[מפטיר] [ז] וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו:
[ח] ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל:
[ט] ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף: פ
{פרשת פינחס} [י] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[יא] פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי:
[יב] לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום:
[יג] והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל:
[יד] ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־אב לשמעני:
[טו] ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא: פ
[טז] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[יז] צרור את־המדינים והכיתם אותם:
[יח] כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור: