פרק ל
[א] ויאמר משה אל־בני ישראל ככל אשר־צוה יהוה את־משה: פ
{פרשת מטות} [ב] וידבר משה אל־ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה:
[ג] איש כי־ידר נדר ליהוה או־השבע שבעה לאסר אסר על־נפשו לא יחל דברו ככל־היצא מפיו יעשה:
[ד] ואשה כי־תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה:
[ה] ושמע אביה את־נדרה ואסרה אשר אסרה על־נפשה והחריש לה אביה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום:
[ו] ואם־הניא אביה אתה ביום שמעו כל־נדריה ואסריה אשר־אסרה על־נפשה לא יקום ויהוה יסלח־לה כי־הניא אביה אתה:
[ז] ואם־היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה:
[ח] ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר־אסרה על־נפשה יקמו:
[ט] ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את־נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על־נפשה ויהוה יסלח־לה:
[י] ונדר אלמנה וגרושה כל אשר־אסרה על־נפשה יקום עליה:
[יא] ואם־בית אישה נדרה או־אסרה אסר על־נפשה בשבעה:
[יב] ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל־נדריה וכל־אסר אשר־אסרה על־נפשה יקום:
[יג] ואם־הפר יפר אתם ׀ אישה ביום שמעו כל־מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח־לה:
[יד] כל־נדר וכל־שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:
[טו] ואם־החרש יחריש לה אישה מיום אל־יום והקים את־כל־נדריה או את־כל־אסריה אשר עליה הקים אתם כי־החרש לה ביום שמעו:
[טז] ואם־הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את־עונה:
[יז] אלה החקים אשר צוה יהוה את־משה בין איש לאשתו בין־אב לבתו בנעריה בית אביה: פ