פרק לא
[שני] [א] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[ב] נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל־עמיך:
[ג] וידבר משה אל־העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על־מדין לתת נקמת־יהוה במדין:
[ד] אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא:
[ה] וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים־עשר אלף חלוצי צבא:
[ו] וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת־פינחס בן־אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו:
[ז] ויצבאו על־מדין כאשר צוה יהוה את־משה ויהרגו כל־זכר:
[ח] ואת־מלכי מדין הרגו על־חלליהם את־אוי ואת־רקם ואת־צור ואת־חור ואת־רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן־בעור הרגו בחרב:
[ט] וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מקנהם ואת־כל־חילם בזזו:
[י] ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טירתם שרפו באש:
[יא] ויקחו את־כל־השלל ואת כל־המלקוח באדם ובבהמה:
[יב] ויבאו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלקוח ואת־השלל אל־המחנה אל־ערבת מואב אשר על־ירדן ירחו: ס
[שלישי] [יג] ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל־נשיאי העדה לקראתם אל־מחוץ למחנה:
[יד] ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה:
[טו] ויאמר אליהם משה החייתם כל־נקבה:
[טז] הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר־מעל ביהוה על־דבר־פעור ותהי המגפה בעדת יהוה:
[יז] ועתה הרגו כל־זכר בטף וכל־אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו:
[יח] וכל הטף בנשים אשר לא־ידעו משכב זכר החיו לכם:
[יט] ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל׀ נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם:
[כ] וכל־בגד וכל־כלי־עור וכל־מעשה עזים וכל־כלי־עץ תתחטאו: ס
[כא] ויאמר אלעזר הכהן אל־אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר־צוה יהוה את־משה:
[כב] אך את־הזהב ואת־הכסף את־הנחשת את־הברזל את־הבדיל ואת־העפרת:
[כג] כל־דבר אשר־יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא־יבא באש תעבירו במים:
[כד] וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל־המחנה: ס
[רביעי] [כה] ויאמר יהוה אל־משה לאמר:
[כו] שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה:
[כז] וחצית את־המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל־העדה:
[כח] והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן:
[כט] ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה:
[ל] וממחצת בני־ישראל תקח׀ אחד׀ אחז מן־החמשים מן־האדם מן־הבקר מן־החמרים ומן־הצאן מכל־הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה:
[לא] ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה:
[לב] ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש־מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים:
[לג] ובקר שנים ושבעים אלף:
[לד] וחמרים אחד וששים אלף:
[לה] ונפש אדם מן־הנשים אשר לא־ידעו משכב זכר כל־נפש שנים ושלשים אלף:
[לו] ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות:
[לז] ויהי המכס ליהוה מן־הצאן שש מאות חמש ושבעים:
[לח] והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים:
[לט] וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים:
[מ] ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש:
[מא] ויתן משה את־מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את־משה:
[חמישי] [מב] וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן־האנשים הצבאים:
[מג] ותהי מחצת העדה מן־הצאן שלש־מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות:
[מד] ובקר ששה ושלשים אלף:
[מה] וחמרים שלשים אלף וחמש מאות:
[מו] ונפש אדם ששה עשר אלף:
[מז] ויקח משה ממחצת בני־ישראל את־האחז אחד מן־החמשים מן־האדם ומן־הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את־משה:
[מח] ויקרבו אל־משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות:
[מט] ויאמרו אל־משה עבדיך נשאו את־ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא־נפקד ממנו איש:
[נ] ונקרב את־קרבן יהוה איש אשר מצא כלי־זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על־נפשתינו לפני יהוה:
[נא] ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאתם כל כלי מעשה:
[נב] ויהי׀ כל־זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע־מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות:
[נג] אנשי הצבא בזזו איש לו:
[נד] ויקח משה ואלעזר הכהן את־הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל־אהל מועד זכרון לבני־ישראל לפני יהוה: פ