פרק לב
[ששי] [א] ומקנה ׀ רב היה לבני ראובן ולבני־גד עצום מאד ויראו את־ארץ יעזר ואת־ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה:
[ב] ויבאו בני־גד ובני ראובן ויאמרו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־נשיאי העדה לאמר:
[ג] עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען:
[ד] הארץ אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה: ס
[ה] ויאמרו אם־מצאנו חן בעיניך יתן את־הארץ הזאת לעבדיך לאחזה אל־תעברנו את־הירדן:
[ו] ויאמר משה לבני־גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה:
[ז] ולמה תנואון תניאון את־לב בני ישראל מעבר אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה:
[ח] כה עשו אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את־הארץ:
[ט] ויעלו עד־נחל אשכול ויראו את־הארץ ויניאו את־לב בני ישראל לבלתי־בא אל־הארץ אשר־נתן להם יהוה:
[י] ויחר־אף יהוה ביום ההוא וישבע לאמר:
[יא] אם־יראו האנשים העלים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא־מלאו אחרי:
[יב] בלתי כלב בן־יפנה הקנזי ויהושע בן־נון כי מלאו אחרי יהוה:
[יג] ויחר־אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה עד־תם כל־הדור העשה הרע בעיני יהוה:
[יד] והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף־יהוה אל־ישראל:
[טו] כי תשובן מאחריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל־העם הזה: ס
[טז] ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו:
[יז] ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם־הביאנם אל־מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ:
[יח] לא נשוב אל־בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו:
[יט] כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה: פ
[שביעי] [כ] ויאמר אליהם משה אם־תעשון את־הדבר הזה אם־תחלצו לפני יהוה למלחמה:
[כא] ועבר לכם כל־חלוץ את־הירדן לפני יהוה עד הורישו את־איביו מפניו:
[כב] ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר תשבו והייתם נקים מיהוה ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה:
[כג] ואם־לא תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם:
[כד] בנו־לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם והיצא מפיכם תעשו:
[כה] ויאמר בני־גד ובני ראובן אל־משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה:
[כו] טפנו נשינו מקננו וכל־בהמתנו יהיו־שם בערי הגלעד:
[כז] ועבדיך יעברו כל־חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה כאשר אדני דבר:
[כח] ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן־נון ואת־ראשי אבות המטות לבני ישראל:
[כט] ויאמר משה אלהם אם־יעברו בני־גד ובני־ראובן ׀ אתכם את־הירדן כל־חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את־ארץ הגלעד לאחזה:
[ל] ואם־לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען:
[לא] ויענו בני־גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר יהוה אל־עבדיך כן נעשה:
[לב] נחנו נעבר חלוצים לפני יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן:
[לג] ויתן להם ׀ משה לבני־גד ולבני ראובן ולחצי׀ שבט׀ מנשה בן־יוסף את־ממלכת סיחן מלך האמרי ואת־ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב:
[לד] ויבנו בני־גד את־דיבן ואת־עטרת ואת ערער:
[לה] ואת־עטרת שופן ואת־יעזר ויגבהה:
[לו] ואת־בית נמרה ואת־בית הרן ערי מבצר וגדרת צאן:
[לז] ובני ראובן בנו את־חשבון ואת־אלעלא ואת קריתים:
[לח] ואת־נבו ואת־בעל מעון מוסבת שם ואת־שבמה ויקראו בשמת את־שמות הערים אשר בנו:
[לט] וילכו בני מכיר בן־מנשה גלעדה וילכדה ויורש את־האמרי אשר־בה:
[מפטיר] [מ] ויתן משה את־הגלעד למכיר בן־מנשה וישב בה:
[מא] ויאיר בן־מנשה הלך וילכד את־חותיהם ויקרא אתהן חות יאיר:
[מב] ונבח הלך וילכד את־קנת ואת־בנתיה ויקרא לה נבח בשמו: פ