פרק ו
[א] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[ב] דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש או־אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה:
[ג] מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל־משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל:
[ד] כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד־זג לא יאכל:
[ה] כל־ימי נדר נזרו תער לא־יעבר על־ראשו עד־מלאת הימם אשר־יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו:
[ו] כל־ימי הזירו ליהוה על־נפש מת לא יבא:
[ז] לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא־יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על־ראשו:
[ח] כל ימי נזרו קדש הוא ליהוה:
[ט] וכי־ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:
[י] וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל־הכהן אל־פתח אהל מועד:
[יא] ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על־הנפש וקדש את־ראשו ביום ההוא:
[יב] והזיר ליהוה את־ימי נזרו והביא כבש בן־שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו:
[יג] וזאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל־פתח אהל מועד:
[יד] והקריב את־קרבנו ליהוה כבש בן־שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת־שנתה תמימה לחטאת ואיל־אחד תמים לשלמים:
[טו] וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם:
[טז] והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את־חטאתו ואת־עלתו:
[יז] ואת־האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל המצות ועשה הכהן את־מנחתו ואת־נסכו:
[יח] וגלח הנזיר פתח אהל מועד את־ראש נזרו ולקח את־שער ראש נזרו ונתן על־האש אשר־תחת זבח השלמים:
[יט] ולקח הכהן את־הזרע בשלה מן־האיל וחלת מצה אחת מן־הסל ורקיק מצה אחד ונתן על־כפי הנזיר אחר התגלחו את־נזרו:
[כ] והניף אותם הכהן ׀ תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין:
[כא] זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על־נזרו מלבד אשר־תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו: פ
[כב] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[כג] דבר אל־אהרן ואל־בניו לאמר כה תברכו את־בני ישראל אמור להם: ס
[כד] יברכך יהוה וישמרך: ס
[כה] יאר יהוה ׀ פניו אליך ויחנך: ס
[כו] ישא יהוה ׀ פניו אליך וישם לך שלום: ס
[כז] ושמו את־שמי על־בני ישראל ואני אברכם: ס