פרק ו
[א]
וידבר
יהוה
אל־משה
לאמר:
[ב]
דבר
אל־בני
ישראל
ואמרת
אלהם
איש
או־אשה
כי
יפלא
לנדר
נדר
נזיר
להזיר
ליהוה:
[ג]
מיין
ושכר
יזיר
חמץ
יין
וחמץ
שכר
לא
ישתה
וכל־משרת
ענבים
לא
ישתה
וענבים
לחים
ויבשים
לא
יאכל:
[ד]
כל
ימי
נזרו
מכל
אשר
יעשה
מגפן
היין
מחרצנים
ועד־זג
לא
יאכל:
[ה]
כל־ימי
נדר
נזרו
תער
לא־יעבר
על־ראשו
עד־מלאת
הימם
אשר־יזיר
ליהוה
קדש
יהיה
גדל
פרע
שער
ראשו:
[ו]
כל־ימי
הזירו
ליהוה
על־נפש
מת
לא
יבא:
[ז]
לאביו
ולאמו
לאחיו
ולאחתו
לא־יטמא
להם
במתם
כי
נזר
אלהיו
על־ראשו:
[ח]
כל
ימי
נזרו
קדש
הוא
ליהוה:
[ט]
וכי־ימות
מת
עליו
בפתע
פתאם
וטמא
ראש
נזרו
וגלח
ראשו
ביום
טהרתו
ביום
השביעי
יגלחנו:
[י]
וביום
השמיני
יבא
שתי
תרים
או
שני
בני
יונה
אל־הכהן
אל־פתח
אהל
מועד:
[יא]
ועשה
הכהן
אחד
לחטאת
ואחד
לעלה
וכפר
עליו
מאשר
חטא
על־הנפש
וקדש
את־ראשו
ביום
ההוא:
[יב]
והזיר
ליהוה
את־ימי
נזרו
והביא
כבש
בן־שנתו
לאשם
והימים
הראשנים
יפלו
כי
טמא
נזרו:
[יג]
וזאת
תורת
הנזיר
ביום
מלאת
ימי
נזרו
יביא
אתו
אל־פתח
אהל
מועד:
[יד]
והקריב
את־קרבנו
ליהוה
כבש
בן־שנתו
תמים
אחד
לעלה
וכבשה
אחת
בת־שנתה
תמימה
לחטאת
ואיל־אחד
תמים
לשלמים:
[טו]
וסל
מצות
סלת
חלת
בלולת
בשמן
ורקיקי
מצות
משחים
בשמן
ומנחתם
ונסכיהם:
[טז]
והקריב
הכהן
לפני
יהוה
ועשה
את־חטאתו
ואת־עלתו:
[יז]
ואת־האיל
יעשה
זבח
שלמים
ליהוה
על
סל
המצות
ועשה
הכהן
את־מנחתו
ואת־נסכו:
[יח]
וגלח
הנזיר
פתח
אהל
מועד
את־ראש
נזרו
ולקח
את־שער
ראש
נזרו
ונתן
על־האש
אשר־תחת
זבח
השלמים:
[יט]
ולקח
הכהן
את־הזרע
בשלה
מן־האיל
וחלת
מצה
אחת
מן־הסל
ורקיק
מצה
אחד
ונתן
על־כפי
הנזיר
אחר
התגלחו
את־נזרו:
[כ]
והניף
אותם
הכהן
׀
תנופה
לפני
יהוה
קדש
הוא
לכהן
על
חזה
התנופה
ועל
שוק
התרומה
ואחר
ישתה
הנזיר
יין:
[כא]
זאת
תורת
הנזיר
אשר
ידר
קרבנו
ליהוה
על־נזרו
מלבד
אשר־תשיג
ידו
כפי
נדרו
אשר
ידר
כן
יעשה
על
תורת
נזרו:
פ
[כב]
וידבר
יהוה
אל־משה
לאמר:
[כג]
דבר
אל־אהרן
ואל־בניו
לאמר
כה
תברכו
את־בני
ישראל
אמור
להם:
ס
[כד]
יברכך
יהוה
וישמרך:
ס
[כה]
יאר
יהוה
׀
פניו
אליך
ויחנך:
ס
[כו]
ישא
יהוה
׀
פניו
אליך
וישם
לך
שלום:
ס
[כז]
ושמו
את־שמי
על־בני
ישראל
ואני
אברכם:
ס