פרק ט
[שלישי] [א] וידבר יהוה אל־משה במדבר־סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר:
[ב] ויעשו בני־ישראל את־הפסח במועדו:
[ג] בארבעה עשר־יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אתו במעדו ככל־חקתיו וככל־משפטיו תעשו אתו:
[ד] וידבר משה אל־בני ישראל לעשת הפסח:
[ה] ויעשו את־הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר צוה יהוה את־משה כן עשו בני ישראל:
[ו] ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא־יכלו לעשת־הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא:
[ז] ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את־קרבן יהוה במעדו בתוך בני ישראל:
[ח] ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה מה־יצוה יהוה לכם: פ
[ט] וידבר יהוה אל־משה לאמר:
[י] דבר אל־בני ישראל לאמר איש איש כי־יהיה־טמא ׀ לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה:
[יא] בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אתו על־מצות ומררים יאכלהו:
[יב] לא־ישאירו ממנו עד־בקר ועצם לא ישברו־בו ככל־חקת הפסח יעשו אתו:
[יג] והאיש אשר־הוא טהור ובדרך לא־היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי׀ קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא:
[יד] וכי־יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ: ס
[רביעי] [טו] וביום הקים את־המשכן כסה הענן את־המשכן לאהל העדת ובערב יהיה על־המשכן כמראה־אש עד־בקר:
[טז] כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה־אש לילה:
[יז] ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן־שם הענן שם יחנו בני ישראל:
[יח] על־פי יהוה יסעו בני ישראל ועל־פי יהוה יחנו כל־ימי אשר ישכן הענן על־המשכן יחנו:
[יט] ובהאריך הענן על־המשכן ימים רבים ושמרו בני־ישראל את־משמרת יהוה ולא יסעו:
[כ] ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על־המשכן על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו:
[כא] ויש אשר־יהיה הענן מערב עד־בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו:
[כב] או־ימים או־חדש או־ימים בהאריך הענן על־המשכן לשכן עליו יחנו בני־ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו:
[כג] על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו את־משמרת יהוה שמרו על־פי יהוה ביד־משה: פ