פרק ב
[א] ונפן ונסע המדברה דרך ים־סוף כאשר דבר יהוה אלי ונסב את־הר־שעיר ימים רבים: ס
[חמישי] [ב] ויאמר יהוה אלי לאמר:
[ג] רב־לכם סב את־ההר הזה פנו לכם צפנה:
[ד] ואת־העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני־עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד:
[ה] אל־תתגרו בם כי לא־אתן לכם מארצם עד מדרך כף־רגל כי־ירשה לעשו נתתי את־הר שעיר:
[ו] אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם־מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם:
[ז] כי יהוה אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את־המדבר הגדל הזה זה׀ ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך לא חסרת דבר:
[ח] ונעבר מאת אחינו בני־עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר ס ונפן ונעבר דרך מדבר מואב:

[ט] ויאמר יהוה אלי אל־תצר את־מואב ואל־תתגר בם מלחמה כי לא־אתן לך מארצו ירשה כי לבני־לוט נתתי את־ער ירשה:
[י] האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים:
[יא] רפאים יחשבו אף־הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים:
[יב] ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר־נתן יהוה להם:
[יג] עתה קמו ועברו לכם את־נחל זרד ונעבר את־נחל זרד:
[יד] והימים אשר־הלכנו׀ מקדש ברנע עד אשר־עברנו את־נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד־תם כל־הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע יהוה להם:
[טו] וגם יד־יהוה היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם:
[טז] ויהי כאשר־תמו כל־אנשי המלחמה למות מקרב העם: ס
[יז] וידבר יהוה אלי לאמר:
[יח] אתה עבר היום את־גבול מואב את־ער:
[יט] וקרבת מול בני עמון אל־תצרם ואל־תתגר בם כי לא־אתן מארץ בני־עמון לך ירשה כי לבני־לוט נתתיה ירשה:
[כ] ארץ־רפאים תחשב אף־הוא רפאים ישבו־בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים:
[כא] עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו תחתם:
[כב] כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר אשר השמיד את־החרי מפניהם ויירשם וישבו תחתם עד היום הזה:
[כג] והעוים הישבים בחצרים עד־עזה כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם:
[כד] קומו סעו ועברו את־נחל ארנן ראה נתתי בידך את־סיחן מלך־חשבון האמרי ואת־ארצו החל רש והתגר בו מלחמה:
[כה] היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על־פני העמים תחת כל־השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך:
[כו] ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל־סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר:
[כז] אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול:
[כח] אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן־לי ושתיתי רק אעברה ברגלי:
[כט] כאשר עשו־לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר־אעבר את־הירדן אל־הארץ אשר־יהוה אלהינו נתן לנו:
[ל] ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי־הקשה יהוה אלהיך את־רוחו ואמץ את־לבבו למען תתו בידך כיום הזה: ס
[ששי] [לא] ויאמר יהוה אלי ראה החלתי תת לפניך את־סיחן ואת־ארצו החל רש לרשת את־ארצו:
[לב] ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל־עמו למלחמה יהצה:
[לג] ויתנהו יהוה אלהינו לפנינו ונך אתו ואת־בנו בניו ואת־כל־עמו:
[לד] ונלכד את־כל־עריו בעת ההוא ונחרם את־כל־עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד:
[לה] רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו:
[לו] מערער אשר על־שפת־נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד־הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את־הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו:
[לז] רק אל־ארץ בני־עמון לא קרבת כל־יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר־צוה יהוה אלהינו: