פרק כד
[א] כי־יקח איש אשה ובעלה והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו כי־מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו:
[ב] ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש־אחר:
[ג] ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה:
[ד] לא־יוכל בעלה הראשון אשר־שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי־תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה: ס
[ששי] [ה] כי־יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא־יעבר עליו לכל־דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את־אשתו אשר־לקח:
[ו] לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל:
[ז] כי־ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר־בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך: ס
[ח] השמר בנגע־הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר־יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות:
[ט] זכור את אשר־עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים: ס
[י] כי־תשה ברעך משאת מאומה לא־תבא אל־ביתו לעבט עבטו:
[יא] בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את־העבוט החוצה:
[יב] ואם־איש עני הוא לא תשכב בעבטו:
[יג] השב תשיב לו את־העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך: ס
[שביעי] [יד] לא־תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך:
[טו] ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא: ס
[טז] לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו: ס
[יז] לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה:
[יח] וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה: ס
[יט] כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך: ס
[כ] כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה:
[כא] כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה:
[כב] וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה: ס