פרק כה
[א] כי־יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל־המשפט ושפטום והצדיקו את־הצדיק והרשיעו את־הרשע:
[ב] והיה אם־בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר:
[ג] ארבעים יכנו לא יסיף פן־יסיף להכתו על־אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך:
[ד] לא־תחסם שור בדישו: ס
[ה] כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה:
[ו] והיה הבכור אשר תלד יקום על־שם אחיו המת ולא־ימחה שמו מישראל:
[ז] ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי:
[ח] וקראו־לו זקני־עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה:
[ט] ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא־יבנה את־בית אחיו:
[י] ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל: ס
[יא] כי־ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את־אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו:
[יב] וקצתה את־כפה לא תחוס עינך: ס
[יג] לא־יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה:
[יד] לא־יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה:
[טו] אבן שלמה וצדק יהיה־לך איפה שלמה וצדק יהיה־לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך:
[טז] כי תועבת יהוה אלהיך כל־עשה אלה כל עשה עול: פ
[מפטיר] [יז] זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים:
[יח] אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים:
[יט] והיה בהניח יהוה אלהיך ׀ לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר יהוה־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: פ