פרק לב
{פרשת האזינו} [א] האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי:
[ב] יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב:
[ג] כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו:
[ד] הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא:
[ה] שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל:
[ו] הליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך:
[שני] [ז] זכר ימות עולם בינו שנות דר־ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:
[ח] בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל:
[ט] כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו:
[י] ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו:
[יא] כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־אברתו:
[יב] יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:
[שלישי] [יג] ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור:
[יד] חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר:
[טו] וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו:
[טז] יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו:
[יז] יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם:
[יח] צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך:
[רביעי] [יט] וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו:
[כ] ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־אמן בם:
[כא] הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם:
[כב] כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים:
[כג] אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם:
[כד] מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר:
[כה] מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה:
[כו] אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם:
[כז] לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת:
[כח] כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה:
[חמישי] [כט] לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם:
[ל] איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם:
[לא] כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים:
[לב] כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו:
[לג] חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר:
[לד] הלא־הוא כמס עמדי חתום באוצרתי:
[לה] לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו:
[לו] כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב:
[לז] ואמר אי אלהימו צור חסיו בו:
[לח] אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה:
[לט] ראו ׀ עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל:
[ששי] [מ] כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם:
[מא] אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:
[מב] אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב:
[מג] הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו: פ
[שביעי] [מד] ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־נון:
[מה] ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל:
[מו] ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת:
[מז] כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה: פ
[מפטיר] [מח] וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר:
[מט] עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה:
[נ] ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו:
[נא] על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל:
[נב] כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל: פ