פרק ז
[שביעי] [א] כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונשל גוים־רבים ׀ מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך:
[ב] ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא־תכרת להם ברית ולא תחנם:
[ג] ולא תתחתן בם בתך לא־תתן לבנו ובתו לא־תקח לבנך:
[ד] כי־יסיר את־בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף־יהוה בכם והשמידך מהר:
[ה] כי־אם־כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש:
[ו] כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר׀ יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה:
[ז] לא מרבכם מכל־העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי־אתם המעט מכל־העמים:
[ח] כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את־השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך־מצרים:
[מפטיר] [ט] וידעת כי־יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו מצותיו לאלף דור:
[י] ומשלם לשנאיו אל־פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל־פניו ישלם־לו:
[יא] ושמרת את־המצוה ואת־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם: פ
{פרשת עקב} [יב] והיה׀ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את־הברית ואת־החסד אשר נשבע לאבתיך:
[יג] ואהבך וברכך והרבך וברך פרי־בטנך ופרי־אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר־אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר־נשבע לאבתיך לתת לך:
[יד] ברוך תהיה מכל־העמים לא־יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך:
[טו] והסיר יהוה ממך כל־חלי וכל־מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל־שנאיך:
[טז] ואכלת את־כל־העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך לא־תחוס עינך עליהם ולא תעבד את־אלהיהם כי־מוקש הוא לך: ס
[יז] כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם:
[יח] לא תירא מהם זכר תזכר את אשר־עשה יהוה אלהיך לפרעה ולכל־מצרים:
[יט] המסת הגדלת אשר־ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן־יעשה יהוה אלהיך לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם:
[כ] וגם את־הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד־אבד הנשארים והנסתרים מפניך:
[כא] לא תערץ מפניהם כי־יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא:
[כב] ונשל יהוה אלהיך את־הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן־תרבה עליך חית השדה:
[כג] ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם:
[כד] ונתן מלכיהם בידך והאבדת את־שמם מתחת השמים לא־יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם:
[כה] פסילי אלהיהם תשרפון באש לא־תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא:
[כו] ולא־תביא תועבה אל־ביתך והיית חרם כמהו שקץ ׀ תשקצנו ותעב ׀ תתעבנו כי־חרם הוא: פ