פרק טו
[א] ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל־גבול אדום מדבר־צן נגבה מקצה תימן:
[ב] ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן־הלשן הפנה נגבה:
[ג] ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה:
[ד] ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים והיה והיו תצאות הגבול ימה זה־יהיה לכם גבול נגב:
[ה] וגבול קדמה ים המלח עד־קצה הירדן וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן:
[ו] ועלה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הערבה ועלה הגבול אבן בהן בן־ראובן:
[ז] ועלה הגבול ׀ דברה מעמק עכור וצפונה פנה אל־הגלגל אשר־נכח למעלה אדמים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל־מי־עין שמש והיו תצאתיו אל־עין רגל:
[ח] ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף היבוסי מנגב היא ירושלם ועלה הגבול אל־ראש ההר אשר על־פני גי־הנם ימה אשר בקצה עמק־רפאים צפונה:
[ט] ותאר הגבול מראש ההר אל־מעין מי נפתוח ויצא אל־ערי הר־עפרון ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים:
[י] ונסב הגבול מבעלה ימה אל־הר שעיר ועבר אל־כתף הר־יערים מצפונה היא כסלון וירד בית־שמש ועבר תמנה:
[יא] ויצא הגבול אל־כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר־הבעלה ויצא יבנאל והיו תצאות הגבול ימה:
[יב] וגבול ים הימה הגדול וגבול זה גבול בני־יהודה סביב למשפחתם:
[יג] ולכלב בן־יפנה נתן חלק בתוך בני־יהודה אל־פי יהוה ליהושע את־קרית ארבע אבי הענק היא חברון:
[יד] וירש משם כלב את־שלושה בני הענק את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי ילידי הענק:
[טו] ויעל משם אל־ישבי דבר ושם־דבר לפנים קרית־ספר:
[טז] ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה:
[יז] וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה:
[יח] ויהי ׀ בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך:
[יט] ותאמר תנה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה את גלת עליות ואת גלת תחתיות: פ
[כ] זאת נחלת מטה בני־יהודה למשפחתם:
[כא] ויהיו הערים מקצה למטה בני־יהודה אל־גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור:
[כב] וקינה ודימונה ועדעדה:
[כג] וקדש וחצור ויתנן:
[כד] זיף וטלם ובעלות:
[כה] וחצור ׀ חדתה וקריות חצרון היא חצור:
[כו] אמם ושמע ומולדה:
[כז] וחצר גדה וחשמון ובית פלט:
[כח] וחצר שועל ובאר שבע ובזיותיה:
[כט] בעלה ועיים ועצם:
[ל] ואלתולד וכסיל וחרמה:
[לא] וצקלג ומדמנה וסנסנה:
[לב] ולבאות ושלחים ועין ורמון כל־ערים עשרים ותשע וחצריהן: ס
[לג] בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה:
[לד] וזנוח ועין גנים תפוח והעינם:
[לה] ירמות ועדלם שוכה ועזקה:
[לו] ושערים ועדיתים והגדרה וגדרתים ערים ארבע־עשרה וחצריהן: ס
[לז] צנן וחדשה ומגדל־גד:
[לח] ודלען והמצפה ויקתאל:
[לט] לכיש ובצקת ועגלון:
[מ] וכבון ולחמס וכתליש:
[מא] וגדרות בית־דגון ונעמה ומקדה ערים שש־עשרה וחצריהן: ס
[מב] לבנה ועתר ועשן:
[מג] ויפתח ואשנה ונציב:
[מד] וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן: ס
[מה] עקרון ובנתיה וחצריה:
[מו] מעקרון וימה כל אשר־על־יד אשדוד וחצריהן: ס
[מז] אשדוד בנותיה וחצריה עזה בנותיה וחצריה עד־נחל מצרים והים הגבול הגדול וגבול: ס
[מח] ובהר שמיר ויתיר ושוכה:
[מט] ודנה וקרית־סנה היא דבר: ס
[נ] וענב ואשתמה וענים:
[נא] וגשן וחלן וגלה ערים אחת־עשרה וחצריהן: ס
[נב] ארב ורומה ואשען:
[נג] וינים וינום ובית־תפוח ואפקה:
[נד] וחמטה וקרית ארבע היא חברון וציער ערים תשע וחצריהן: ס
[נה] מעון ׀ כרמל וזיף ויוטה:
[נו] ויזרעאל ויקדעם וזנוח:
[נז] הקין גבעה ותמנה ערים עשר וחצריהן: ס
[נח] חלחול בית־צור וגדור:
[נט] ומערת ובית־ענות ואלתקן ערים שש וחצריהן: פ
[ס] קרית־בעל היא קרית יערים והרבה ערים שתים וחצריהן: ס
[סא] במדבר בית הערבה מדין וסככה:
[סב] והנבשן ועיר־המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן:
[סג] ואת־היבוסי יושבי ירושלם לא־יוכלו יכלו בני־יהודה להורישם וישב היבוסי את־בני יהודה בירושלם עד היום הזה: פ