פרק כב
[א] אז יקרא יהושע לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה:
[ב] ויאמר אליהם אתם שמרתם את כל־אשר צוה אתכם משה עבד יהוה ותשמעו בקולי לכל אשר־צויתי אתכם:
[ג] לא־עזבתם את־אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה ושמרתם את־משמרת מצות יהוה אלהיכם:
[ד] ועתה הניח יהוה אלהיכם לאחיכם כאשר דבר להם ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם אל־ארץ אחזתכם אשר׀ נתן לכם משה עבד יהוה בעבר הירדן:
[ה] רק׀ שמרו מאד לעשות את־המצוה ואת־התורה אשר צוה אתכם משה עבד־יהוה לאהבה את־יהוה אלהיכם וללכת בכל־דרכיו ולשמר מצותיו ולדבקה־בו ולעבדו בכל־לבבכם ובכל־נפשכם:
[ו] ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל־אהליהם: פ
[ז] ולחצי׀ שבט המנשה נתן משה בבשן ולחציו נתן יהושע עם־אחיהם מעבר בעבר הירדן ימה וגם כי־שלחם יהושע אל־אהליהם ויברכם:
[ח] ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל־אהליכם ובמקנה רב־מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל־איביכם עם־אחיכם: פ
[ט] וישבו וילכו בני־ראובן ובני־גד וחצי׀ שבט המנשה מאת בני ישראל משלה אשר בארץ־כנען ללכת אל־ארץ הגלעד אל־ארץ אחזתם אשר נאחזו־בה על־פי יהוה ביד־משה:
[י] ויבאו אל־גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה שם מזבח על־הירדן מזבח גדול למראה:
[יא] וישמעו בני־ישראל לאמר הנה בנו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה את־המזבח אל־מול ארץ כנען אל־גלילות הירדן אל־עבר בני ישראל:
[יב] וישמעו בני ישראל ויקהלו כל־עדת בני־ישראל שלה לעלות עליהם לצבא: פ
[יג] וישלחו בני־ישראל אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד את־פינחס בן־אלעזר הכהן:
[יד] ועשרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש בית־אבותם המה לאלפי ישראל:
[טו] ויבאו אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־חצי שבט־מנשה אל־ארץ הגלעד וידברו אתם לאמר:
[טז] כה אמרו כל׀ עדת יהוה מה־המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום ביהוה:
[יז] המעט־לנו את־עון פעור אשר לא־הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת יהוה:
[יח] ואתם תשבו היום מאחרי יהוה והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל־כל־עדת ישראל יקצף:
[יט] ואך אם־טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל־ארץ אחזת יהוה אשר שכן־שם משכן יהוה והאחזו בתוכנו וביהוה אל־תמרדו ואתנו אל־תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלהינו:
[כ] הלוא׀ עכן בן־זרח מעל מעל בחרם ועל־כל־עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו: ס
[כא] ויענו בני־ראובן ובני־גד וחצי שבט המנשה וידברו את־ראשי אלפי ישראל:
[כב] אל ׀ אלהים ׀ יהוה אל ׀ אלהים ׀ יהוה הוא ידע וישראל הוא ידע אם־במרד ואם־במעל ביהוה אל־תושיענו היום הזה:
[כג] לבנות לנו מזבח לשוב מאחרי יהוה ואם־להעלות עליו עולה ומנחה ואם־לעשות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש:
[כד] ואם־לא מדאגה מדבר עשינו את־זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה־לכם וליהוה אלהי ישראל:
[כה] וגבול נתן־יהוה ביננו וביניכם בני־ראובן ובני־גד את־הירדן אין־לכם חלק ביהוה והשביתו בניכם את־בנינו לבלתי ירא את־יהוה:
[כו] ונאמר נעשה־נא לנו לבנות את־המזבח לא לעולה ולא לזבח:
[כז] כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דרותינו אחרינו לעבד את־עבדת יהוה לפניו בעלותינו ובזבחינו ובשלמינו ולא־יאמרו בניכם מחר לבנינו אין־לכם חלק ביהוה:
[כח] ונאמר והיה כי־יאמרו אלינו ואל־דרתינו מחר ואמרנו ראו את־תבנית מזבח יהוה אשר־עשו אבותינו לא לעולה ולא לזבח כי־עד הוא בינינו וביניכם:
[כט] חלילה לנו ממנו למרד ביהוה ולשוב היום מאחרי יהוה לבנות מזבח לעלה למנחה ולזבח מלבד מזבח יהוה אלהינו אשר לפני משכנו: פ
[ל] וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר אתו את־הדברים אשר דברו בני־ראובן ובני־גד ובני מנשה וייטב בעיניהם:
[לא] ויאמר פינחס בן־אלעזר הכהן אל־בני־ראובן ואל־בני־גד ואל־בני מנשה היום ׀ ידענו כי־בתוכנו יהוה אשר לא־מעלתם ביהוה המעל הזה אז הצלתם את־בני ישראל מיד יהוה:
[לב] וישב פינחס בן־אלעזר הכהן ׀ והנשיאים מאת בני־ראובן ומאת בני־גד מארץ הגלעד אל־ארץ כנען אל־בני ישראל וישבו אותם דבר:
[לג] וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל ולא אמרו לעלות עליהם לצבא לשחת את־הארץ אשר בני־ראובן ובני־גד ישבים בה:
[לד] ויקראו בני־ראובן ובני־גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי יהוה האלהים: פ