פרק יג
[א] ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה: פ
[ב] ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה:
[ג] וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן:
[ד] ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא:
[ה] כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים:
[ו] ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי:
[ז] ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי׀ יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו: פ
[ח] ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד:
[ט] וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה:
[י] ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־בא ביום אלי:
[יא] ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־דברת אל־האשה ויאמר אני:
[יב] ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו:
[יג] ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר:
[יד] מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר: ס
[טו] ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים:
[טז] ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא:
[יז] ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא דבריך דברך וכבדנוך:
[יח] ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי: פ
[יט] ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים:
[כ] ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה:
[כא] ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא:
[כב] ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו:
[כג] ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת:
[כד] ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה:
[כה] ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל: פ