פרק יד
[א] וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים:
[ב] ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו־אותה לי לאשה:
[ג] ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל־עמי אשה כי־אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים ויאמר שמשון אל־אביו אותה קח־לי כי־היא ישרה בעיני:
[ד] ואביו ואמו לא ידעו כי מיהוה היא כי־תאנה הוא־מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל:
[ה] וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ויבאו עד־כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שאג לקראתו:
[ו] ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה:
[ז] וירד וידבר לאשה ותישר בעיני שמשון:
[ח] וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה והנה עדת דבורים בגוית האריה ודבש:
[ט] וירדהו אל־כפיו וילך הלוך ואכל וילך אל־אביו ואל־אמו ויתן להם ויאכלו ולא־הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש:
[י] וירד אביהו אל־האשה ויעש שם שמשון משתה כי כן יעשו הבחורים:
[יא] ויהי כראותם אותו ויקחו שלשים מרעים ויהיו אתו:
[יב] ויאמר להם שמשון אחודה־נא לכם חידה אם־הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים ושלשים חלפת בגדים:
[יג] ואם־לא תוכלו להגיד לי ונתתם אתם לי שלשים סדינים ושלשים חליפות בגדים ויאמרו לו חודה חידתך ונשמענה:
[יד] ויאמר להם מהאכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק ולא יכלו להגיד החידה שלשת ימים:
[טו] ויהי׀ ביום השביעי ויאמרו לאשת־שמשון פתי את־אישך ויגד־לנו את־החידה פן־נשרף אותך ואת־בית אביך באש הלירשנו קראתם לנו הלא:
[טז] ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק־שנאתני ולא אהבתני החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד:
[יז] ותבך עליו שבעת הימים אשר־היה להם המשתה ויהי׀ ביום השביעי ויגד־לה כי הציקתהו ותגד החידה לבני עמה:
[יח] ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה מה־מתוק מדבש ומה עז מארי ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי:
[יט] ותצלח עליו רוח יהוה וירד אשקלון ויך מהם׀ שלשים איש ויקח את־חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו:
[כ] ותהי אשת שמשון למרעהו אשר רעה לו: פ