פרק טו
[א] ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא:
[ב] ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחותה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה:
[ג] ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עמם רעה:
[ד] וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך:
[ה] ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־כרם זית:
[ו] ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש:
[ז] ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל:
[ח] ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם: פ
[ט] ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי:
[י] ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו:
[יא] וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם:
[יב] ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם:
[יג] ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע:
[יד] הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו:
[טו] וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש:
[טז] ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש:
[יז] ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי:
[יח] ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים:
[יט] ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן׀ קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה:
[כ] וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה: פ