פרק טז
[א] וילך שמשון עזתה וירא־שם אשה זונה ויבא אליה:
[ב] לעזתים ׀ לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו־לו כל־הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמר עד־אור הבקר והרגנהו:
[ג] וישכב שמשון עד־חצי הלילה ויקם׀ בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער־העיר ובשתי המזזות ויסעם עם־הבריח וישם על־כתפיו ויעלם אל־ראש ההר אשר על־פני חברון: פ
[ד] ויהי אחרי־כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה:
[ה] ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנוהו לענותו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף:
[ו] ותאמר דלילה אל־שמשון הגידה־נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך:
[ז] ויאמר אליה שמשון אם־יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם:
[ח] ויעלו־לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו ותאסרהו בהם:
[ט] והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את־היתרים כאשר ינתק פתיל־הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו:
[י] ותאמר דלילה אל־שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה־נא לי במה תאסר:
[יא] ויאמר אליה אם־אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא־נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם:
[יב] ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט:
[יג] ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המסכת:
[יד] ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את־היתד הארג ואת־המסכת:
[טו] ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־הגדת לי במה כחך גדול:
[טז] ויהי כי־הציקה לו בדבריה כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות:
[יז] ויגד־לה את־כל־לבו ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי כי־נזיר אלהים אני מבטן אמי אם־גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל־האדם:
[יח] ותרא דלילה כי־הגיד לה את־כל־לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי־הגיד לה לי את־כל־לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם:
[יט] ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את־שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו:
[כ] ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו:
[כא] ויאחזוהו פלשתים וינקרו את־עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים האסורים:
[כב] ויחל שער־ראשו לצמח כאשר גלח: פ
[כג] וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח־גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבנו:
[כד] ויראו אתו העם ויהללו את־אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את־אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את־חללינו:
[כה] ויהי כי טוב כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק־לנו ויקראו לשמשון מבית האסירים האסורים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים:
[כו] ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו הניחה אותי והימשני והמישני את־העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם:
[כז] והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל־הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון:
[כח] ויקרא שמשון אל־יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם־אחת משתי עיני מפלשתים:
[כט] וילפת שמשון את־שני׀ עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו:
[ל] ויאמר שמשון תמות נפשי עם־פלשתים ויט בכח ויפל הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו:
[לא] וירדו אחיו וכל־בית אביהו וישאו אתו ויעלו׀ ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את־ישראל עשרים שנה: פ