פרק טז
[א]
וילך
שמשון
עזתה
וירא־שם
אשה
זונה
ויבא
אליה:
[ב]
לעזתים
׀
לאמר
בא
שמשון
הנה
ויסבו
ויארבו־לו
כל־הלילה
בשער
העיר
ויתחרשו
כל־הלילה
לאמר
עד־אור
הבקר
והרגנהו:
[ג]
וישכב
שמשון
עד־חצי
הלילה
ויקם׀
בחצי
הלילה
ויאחז
בדלתות
שער־העיר
ובשתי
המזזות
ויסעם
עם־הבריח
וישם
על־כתפיו
ויעלם
אל־ראש
ההר
אשר
על־פני
חברון:
פ
[ד]
ויהי
אחרי־כן
ויאהב
אשה
בנחל
שרק
ושמה
דלילה:
[ה]
ויעלו
אליה
סרני
פלשתים
ויאמרו
לה
פתי
אותו
וראי
במה
כחו
גדול
ובמה
נוכל
לו
ואסרנוהו
לענותו
ואנחנו
נתן־לך
איש
אלף
ומאה
כסף:
[ו]
ותאמר
דלילה
אל־שמשון
הגידה־נא
לי
במה
כחך
גדול
ובמה
תאסר
לענותך:
[ז]
ויאמר
אליה
שמשון
אם־יאסרני
בשבעה
יתרים
לחים
אשר
לא־חרבו
וחליתי
והייתי
כאחד
האדם:
[ח]
ויעלו־לה
סרני
פלשתים
שבעה
יתרים
לחים
אשר
לא־חרבו
ותאסרהו
בהם:
[ט]
והארב
ישב
לה
בחדר
ותאמר
אליו
פלשתים
עליך
שמשון
וינתק
את־היתרים
כאשר
ינתק
פתיל־הנערת
בהריחו
אש
ולא
נודע
כחו:
[י]
ותאמר
דלילה
אל־שמשון
הנה
התלת
בי
ותדבר
אלי
כזבים
עתה
הגידה־נא
לי
במה
תאסר:
[יא]
ויאמר
אליה
אם־אסור
יאסרוני
בעבתים
חדשים
אשר
לא־נעשה
בהם
מלאכה
וחליתי
והייתי
כאחד
האדם:
[יב]
ותקח
דלילה
עבתים
חדשים
ותאסרהו
בהם
ותאמר
אליו
פלשתים
עליך
שמשון
והארב
ישב
בחדר
וינתקם
מעל
זרעתיו
כחוט:
[יג]
ותאמר
דלילה
אל־שמשון
עד־הנה
התלת
בי
ותדבר
אלי
כזבים
הגידה
לי
במה
תאסר
ויאמר
אליה
אם־תארגי
את־שבע
מחלפות
ראשי
עם־המסכת:
[יד]
ותתקע
ביתד
ותאמר
אליו
פלשתים
עליך
שמשון
וייקץ
משנתו
ויסע
את־היתד
הארג
ואת־המסכת:
[טו]
ותאמר
אליו
איך
תאמר
אהבתיך
ולבך
אין
אתי
זה
שלש
פעמים
התלת
בי
ולא־הגדת
לי
במה
כחך
גדול:
[טז]
ויהי
כי־הציקה
לו
בדבריה
כל־הימים
ותאלצהו
ותקצר
נפשו
למות:
[יז]
ויגד־לה
את־כל־לבו
ויאמר
לה
מורה
לא־עלה
על־ראשי
כי־נזיר
אלהים
אני
מבטן
אמי
אם־גלחתי
וסר
ממני
כחי
וחליתי
והייתי
ככל־האדם:
[יח]
ותרא
דלילה
כי־הגיד
לה
את־כל־לבו
ותשלח
ותקרא
לסרני
פלשתים
לאמר
עלו
הפעם
כי־הגיד
לה
לי
את־כל־לבו
ועלו
אליה
סרני
פלשתים
ויעלו
הכסף
בידם:
[יט]
ותישנהו
על־ברכיה
ותקרא
לאיש
ותגלח
את־שבע
מחלפות
ראשו
ותחל
לענותו
ויסר
כחו
מעליו:
[כ]
ותאמר
פלשתים
עליך
שמשון
ויקץ
משנתו
ויאמר
אצא
כפעם
בפעם
ואנער
והוא
לא
ידע
כי
יהוה
סר
מעליו:
[כא]
ויאחזוהו
פלשתים
וינקרו
את־עיניו
ויורידו
אותו
עזתה
ויאסרוהו
בנחשתים
ויהי
טוחן
בבית
האסירים
האסורים:
[כב]
ויחל
שער־ראשו
לצמח
כאשר
גלח:
פ
[כג]
וסרני
פלשתים
נאספו
לזבח
זבח־גדול
לדגון
אלהיהם
ולשמחה
ויאמרו
נתן
אלהינו
בידנו
את
שמשון
אויבנו:
[כד]
ויראו
אתו
העם
ויהללו
את־אלהיהם
כי
אמרו
נתן
אלהינו
בידנו
את־אויבנו
ואת
מחריב
ארצנו
ואשר
הרבה
את־חללינו:
[כה]
ויהי
כי
טוב
כטוב
לבם
ויאמרו
קראו
לשמשון
וישחק־לנו
ויקראו
לשמשון
מבית
האסירים
האסורים
ויצחק
לפניהם
ויעמידו
אותו
בין
העמודים:
[כו]
ויאמר
שמשון
אל־הנער
המחזיק
בידו
הניחה
אותי
והימשני
והמישני
את־העמדים
אשר
הבית
נכון
עליהם
ואשען
עליהם:
[כז]
והבית
מלא
האנשים
והנשים
ושמה
כל
סרני
פלשתים
ועל־הגג
כשלשת
אלפים
איש
ואשה
הראים
בשחוק
שמשון:
[כח]
ויקרא
שמשון
אל־יהוה
ויאמר
אדני
יהוה
זכרני
נא
וחזקני
נא
אך
הפעם
הזה
האלהים
ואנקמה
נקם־אחת
משתי
עיני
מפלשתים:
[כט]
וילפת
שמשון
את־שני׀
עמודי
התוך
אשר
הבית
נכון
עליהם
ויסמך
עליהם
אחד
בימינו
ואחד
בשמאלו:
[ל]
ויאמר
שמשון
תמות
נפשי
עם־פלשתים
ויט
בכח
ויפל
הבית
על־הסרנים
ועל־כל־העם
אשר־בו
ויהיו
המתים
אשר
המית
במותו
רבים
מאשר
המית
בחייו:
[לא]
וירדו
אחיו
וכל־בית
אביהו
וישאו
אתו
ויעלו׀
ויקברו
אותו
בין
צרעה
ובין
אשתאל
בקבר
מנוח
אביו
והוא
שפט
את־ישראל
עשרים
שנה:
פ