פרק יח
[א] בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש־לו נחלה לשבת כי לא־נפלה לו עד־היום ההוא בתוך־שבטי ישראל בנחלה: פ
[ב] וישלחו בני־דן ׀ ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני־חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את־הארץ ולחקרה ויאמרו אלהם לכו חקרו את־הארץ ויבאו הר־אפרים עד־בית מיכה וילינו שם:
[ג] המה עם־בית מיכה והמה הכירו את־קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי־הביאך הלם ומה־אתה עשה בזה ומה־לך פה:
[ד] ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי־לו לכהן:
[ה] ויאמרו לו שאל־נא באלהים ונדעה התצלח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה:
[ו] ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח יהוה דרככם אשר תלכו־בה: פ
[ז] וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את־העם אשר־בקרבה יושבת־לבטח כמשפט צדנים שקט ׀ ובטח ואין־מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחוקים המה מצידנים ודבר אין־להם עם־אדם:
[ח] ויבאו אל־אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם:
[ט] ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את־הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל־תעצלו ללכת לבא לרשת את־הארץ:
[י] כבאכם תבאו׀ אל־עם בטח והארץ רחבת ידים כי־נתנה אלהים בידכם מקום אשר אין־שם מחסור כל־דבר אשר בארץ:
[יא] ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל שש־מאות איש חגור כלי מלחמה:
[יב] ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה על־כן קראו למקום ההוא מחנה־דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים:
[יג] ויעברו משם הר־אפרים ויבאו עד־בית מיכה:
[יד] ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ ליש ויאמרו אל־אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה־תעשו:
[טו] ויסורו שמה ויבאו אל־בית־הנער הלוי בית מיכה וישאלו־לו לשלום:
[טז] ושש־מאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני־דן:
[יז] ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את־הארץ באו שמה לקחו את־הפסל ואת־האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה והכהן נצב פתח השער ושש־מאות האיש החגור כלי המלחמה:
[יח] ואלה באו בית מיכה ויקחו את־פסל האפוד ואת־התרפים ואת־המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים:
[יט] ויאמרו לו החרש שים־ידך על־פיך ולך עמנו והיה־לנו לאב ולכהן הטוב׀ היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל:
[כ] וייטב לב הכהן ויקח את־האפוד ואת־התרפים ואת־הפסל ויבא בקרב העם:
[כא] ויפנו וילכו וישימו את־הטף ואת־המקנה ואת־הכבודה לפניהם:
[כב] המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם־בית מיכה נזעקו וידביקו את־בני־דן:
[כג] ויקראו אל־בני־דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מה־לך כי נזעקת:
[כד] ויאמר את־אלהי אשר־עשיתי לקחתם ואת־הכהן ותלכו ומה־לי עוד ומה־זה תאמרו אלי מה־לך:
[כה] ויאמרו אליו בני־דן אל־תשמע קולך עמנו פן־יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך:
[כו] וילכו בני־דן לדרכם וירא מיכה כי־חזקים המה ממנו ויפן וישב אל־ביתו:
[כז] והמה לקחו את אשר־עשה מיכה ואת־הכהן אשר היה־לו ויבאו על־ליש על־עם שקט ובטח ויכו אותם לפי־חרב ואת־העיר שרפו באש:
[כח] ואין מציל כי רחוקה־היא מצידון ודבר אין־להם עם־אדם והיא בעמק אשר לבית־רחוב ויבנו את־העיר וישבו בה:
[כט] ויקראו שם־העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם־העיר לראשנה:
[ל] ויקימו להם בני־דן את־הפסל ויהונתן בן־גרשם בן־מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד־יום גלות הארץ:
[לא] וישימו להם את־פסל מיכה אשר עשה כל־ימי היות בית־האלהים בשלה: פ