פרק יט
[א] ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי׀ איש לוי גר בירכתי הר־אפרים ויקח־לו אשה פילגש מבית לחם יהודה:
[ב] ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל־בית אביה אל־בית לחם יהודה ותהי־שם ימים ארבעה חדשים:
[ג] ויקם אישה וילך אחריה לדבר על־לבה להשיבו להשיבה ונערו עמו וצמד חמרים ותביאהו בית אביה ויראהו אבי הנערה וישמח לקראתו:
[ד] ויחזק־בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים ויאכלו וישתו וילינו שם:
[ה] ויהי ביום הרביעי וישכימו בבקר ויקם ללכת ויאמר אבי הנערה אל־חתנו סעד לבך פת־לחם ואחר תלכו:
[ו] וישבו ויאכלו שניהם יחדו וישתו ויאמר אבי הנערה אל־האיש הואל־נא ולין וייטב לבך:
[ז] ויקם האיש ללכת ויפצר־בו חתנו וישב וילן שם:
[ח] וישכם בבקר ביום החמישי ללכת ויאמר׀ אבי הנערה סעד־נא לבבך והתמהמהו עד־נטות היום ויאכלו שניהם:
[ט] ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב לינו־נא הנה חנות היום לין פה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך:
[י] ולא־אבה האיש ללון ויקם וילך ויבא עד־נכח יבוס היא ירושלם ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו:
[יא] הם עם־יבוס והיום רד מאד ויאמר הנער אל־אדניו לכה־נא ונסורה אל־עיר־היבוסי הזאת ונלין בה:
[יב] ויאמר אליו אדניו לא נסור אל־עיר נכרי אשר לא־מבני ישראל הנה ועברנו עד־גבעה:
[יג] ויאמר לנערו לך ונקרבה באחד המקמות ולנו בגבעה או ברמה:
[יד] ויעברו וילכו ותבא להם השמש אצל הגבעה אשר לבנימן:
[טו] ויסרו שם לבוא ללון בגבעה ויבא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף־אותם הביתה ללון:
[טז] והנה׀ איש זקן בא מן־מעשהו מן־השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא־גר בגבעה ואנשי המקום בני ימיני:
[יז] וישא עיניו וירא את־האיש הארח ברחב העיר ויאמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא:
[יח] ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה:
[יט] וגם־תבן גם־מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש־לי ולאמתך ולנער עם־עבדיך אין מחסור כל־דבר:
[כ] ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל־מחסורך עלי רק ברחוב אל־תלן:
[כא] ויביאהו לביתו ויבול ויבל לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו:
[כב] המה מיטיבים את־לבם והנה אנשי העיר אנשי בני־בליעל נסבו את־הבית מתדפקים על־הדלת ויאמרו אל־האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את־האיש אשר־בא אל־ביתך ונדענו:
[כג] ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל־אחי אל־תרעו נא אחרי אשר־בא האיש הזה אל־ביתי אל־תעשו את־הנבלה הזאת:
[כד] הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה־נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת:
[כה] ולא־אבו האנשים לשמע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו־בה כל־הלילה עד־הבקר וישלחוה בעלות כעלות השחר:
[כו] ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית־האיש אשר־אדוניה שם עד־האור:
[כז] ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על־הסף:
[כח] ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על־החמור ויקם האיש וילך למקמו:
[כט] ויבא אל־ביתו ויקח את־המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל:
[ל] והיה כל־הראה ואמר לא־נהיתה ולא־נראתה כזאת למיום עלות בני־ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו־לכם עליה עצו ודברו: פ