פרק ג
[א] ואלה הגוים אשר הניח יהוה לנסות בם את־ישראל את כל־אשר לא־ידעו את כל־מלחמות כנען:
[ב] רק למען דעת דרות בני־ישראל ללמדם מלחמה רק אשר־לפנים לא ידעום:
[ג] חמשת׀ סרני פלשתים וכל־הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת:
[ד] ויהיו לנסות בם את־ישראל לדעת הישמעו את־מצות יהוה אשר־צוה את־אבותם ביד־משה:
[ה] ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי:
[ו] ויקחו את־בנותיהם להם לנשים ואת־בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את־אלהיהם: פ
[ז] ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה וישכחו את־יהוה אלהיהם ויעבדו את־הבעלים ואת־האשרות:
[ח] ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני־ישראל את־כושן רשעתים שמנה שנים:
[ט] ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה מושיע לבני ישראל וישיעם את עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו:
[י] ותהי עליו רוח־יהוה וישפט את־ישראל ויצא למלחמה ויתן יהוה בידו את־כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים:
[יא] ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן־קנז: פ
[יב] ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויחזק יהוה את־עגלון מלך־מואב על־ישראל על כי־עשו את־הרע בעיני יהוה:
[יג] ויאסף אליו את־בני עמון ועמלק וילך ויך את־ישראל ויירשו את־עיר התמרים:
[יד] ויעבדו בני־ישראל את־עגלון מלך־מואב שמונה עשרה שנה:
[טו] ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה להם מושיע את־אהוד בן־גרא בן־הימיני איש אטר יד־ימינו וישלחו בני־ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב:
[טז] ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גמד ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו:
[יז] ויקרב את־המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאד:
[יח] ויהי כאשר כלה להקריב את־המנחה וישלח את־העם נשאי המנחה:
[יט] והוא שב מן־הפסילים אשר את־הגלגל ויאמר דבר־סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל־העמדים עליו:
[כ] ואהוד׀ בא אליו והוא־ישב בעלית המקרה אשר־לו לבדו ויאמר אהוד דבר־אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא:
[כא] וישלח אהוד את־יד שמאלו ויקח את־החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו:
[כב] ויבא גם־הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה:
[כג] ויצא אהוד המסדרונה ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל:
[כד] והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את־רגליו בחדר המקרה:
[כה] ויחילו עד־בוש והנה איננו פתח דלתות העליה ויקחו את־המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל ארצה מת:
[כו] ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עבר את־הפסילים וימלט השעירתה:
[כז] ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו בני־ישראל מן־ההר והוא לפניהם:
[כח] ויאמר אלהם רדפו אחרי כי־נתן יהוה את־איביכם את־מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את־מעברות הירדן למואב ולא־נתנו איש לעבר:
[כט] ויכו את־מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל־שמן וכל־איש חיל ולא נמלט איש:
[ל] ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה: פ
[לא] ואחריו היה שמגר בן־ענת ויך את־פלשתים שש־מאות איש במלמד הבקר ויושע גם־הוא את־ישראל: פ