פרק ד
[א]
ויספו
בני
ישראל
לעשות
הרע
בעיני
יהוה
ואהוד
מת:
[ב]
וימכרם
יהוה
ביד
יבין
מלך־כנען
אשר
מלך
בחצור
ושר־צבאו
סיסרא
והוא
יושב
בחרשת
הגוים:
[ג]
ויצעקו
בני־ישראל
אל־יהוה
כי
תשע
מאות
רכב־ברזל
לו
והוא
לחץ
את־בני
ישראל
בחזקה
עשרים
שנה:
פ
[ד]
ודבורה
אשה
נביאה
אשת
לפידות
היא
שפטה
את־ישראל
בעת
ההיא:
[ה]
והיא
יושבת
תחת־תמר
דבורה
בין
הרמה
ובין
בית־אל
בהר
אפרים
ויעלו
אליה
בני
ישראל
למשפט:
[ו]
ותשלח
ותקרא
לברק
בן־אבינעם
מקדש
נפתלי
ותאמר
אליו
הלא
צוה׀
יהוה
אלהי־ישראל
לך
ומשכת
בהר
תבור
ולקחת
עמך
עשרת
אלפים
איש
מבני
נפתלי
ומבני
זבלון:
[ז]
ומשכתי
אליך
אל־נחל
קישון
את־סיסרא
שר־צבא
יבין
ואת־רכבו
ואת־המונו
ונתתיהו
בידך:
[ח]
ויאמר
אליה
ברק
אם־תלכי
עמי
והלכתי
ואם־לא
תלכי
עמי
לא
אלך:
[ט]
ותאמר
הלך
אלך
עמך
אפס
כי
לא
תהיה
תפארתך
על־הדרך
אשר
אתה
הולך
כי
ביד־אשה
ימכר
יהוה
את־סיסרא
ותקם
דבורה
ותלך
עם־ברק
קדשה:
[י]
ויזעק
ברק
את־זבולן
ואת־נפתלי
קדשה
ויעל
ברגליו
עשרת
אלפי
איש
ותעל
עמו
דבורה:
[יא]
וחבר
הקיני
נפרד
מקין
מבני
חבב
חתן
משה
ויט
אהלו
עד־אילון
בצענים
בצעננים
אשר
את־קדש:
[יב]
ויגדו
לסיסרא
כי
עלה
ברק
בן־אבינעם
הר־תבור:
[יג]
ויזעק
סיסרא
את־כל־רכבו
תשע
מאות
רכב
ברזל
ואת־כל־העם
אשר
אתו
מחרשת
הגוים
אל־נחל
קישון:
[יד]
ותאמר
דברה
אל־ברק
קום
כי
זה
היום
אשר
נתן
יהוה
את־סיסרא
בידך
הלא
יהוה
יצא
לפניך
וירד
ברק
מהר
תבור
ועשרת
אלפים
איש
אחריו:
[טו]
ויהם
יהוה
את־סיסרא
ואת־כל־הרכב
ואת־כל־המחנה
לפי־חרב
לפני
ברק
וירד
סיסרא
מעל
המרכבה
וינס
ברגליו:
[טז]
וברק
רדף
אחרי
הרכב
ואחרי
המחנה
עד
חרשת
הגוים
ויפל
כל־מחנה
סיסרא
לפי־חרב
לא
נשאר
עד־אחד:
[יז]
וסיסרא
נס
ברגליו
אל־אהל
יעל
אשת
חבר
הקיני
כי
שלום
בין
יבין
מלך־חצור
ובין
בית
חבר
הקיני:
[יח]
ותצא
יעל
לקראת
סיסרא
ותאמר
אליו
סורה
אדני
סורה
אלי
אל־תירא
ויסר
אליה
האהלה
ותכסהו
בשמיכה:
[יט]
ויאמר
אליה
השקיני־נא
מעט־מים
כי
צמאתי
ותפתח
את־נאוד
החלב
ותשקהו
ותכסהו:
[כ]
ויאמר
אליה
עמד
פתח
האהל
והיה
אם־איש
יבא
ושאלך
ואמר
היש־פה
איש
ואמרת
אין:
[כא]
ותקח
יעל
אשת־חבר
את־יתד
האהל
ותשם
את־המקבת
בידה
ותבוא
אליו
בלאט
ותתקע
את־היתד
ברקתו
ותצנח
בארץ
והוא־נרדם
ויעף
וימת:
[כב]
והנה
ברק
רדף
את־סיסרא
ותצא
יעל
לקראתו
ותאמר
לו
לך
ואראך
את־האיש
אשר־אתה
מבקש
ויבא
אליה
והנה
סיסרא
נפל
מת
והיתד
ברקתו:
[כג]
ויכנע
אלהים
ביום
ההוא
את
יבין
מלך־כנען
לפני
בני
ישראל:
[כד]
ותלך
יד
בני־ישראל
הלוך
וקשה
על
יבין
מלך־כנען
עד
אשר
הכריתו
את
יבין
מלך־כנען:
פ