פרק ו
[א] ויעשו בני־ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־מדין שבע שנים:
[ב] ותעז יד־מדין על־ישראל מפני מדין עשו להם׀ בני ישראל את־המנהרות אשר בהרים ואת־המערות ואת־המצדות:
[ג] והיה אם־זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני־קדם ועלו עליו:
[ד] ויחנו עליהם וישחיתו את־יבול הארץ עד־בואך עזה ולא־ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור:
[ה] כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו ובאו כדי־ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה:
[ו] וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה: פ
[ז] ויהי כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה על אדות מדין:
[ח] וישלח יהוה איש נביא אל־בני ישראל ויאמר להם כה־אמר יהוה׀ אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים:
[ט] ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל־לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את־ארצם:
[י] ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את־אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי: פ
[יא] ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין:
[יב] וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל:
[יג] ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף־מדין:
[יד] ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את־ישראל מכף מדין הלא שלחתיך:
[טו] ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את־ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי:
[טז] ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את־מדין כאיש אחד:
[יז] ויאמר אליו אם־נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי:
[יח] אל־נא תמש מזה עד־באי אליך והצאתי את־מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך:
[יט] וגדעון בא ויעש גדי־עזים ואיפת־קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל־תחת האלה ויגש: פ
[כ] ויאמר אליו מלאך האלהים קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז ואת־המרק שפוך ויעש כן:
[כא] וישלח מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו:
[כב] וירא גדעון כי־מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי־על־כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל־פנים:
[כג] ויאמר לו יהוה שלום לך אל־תירא לא תמות:
[כד] ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא־לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי: ס
[כה] ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את־מזבח הבעל אשר לאביך ואת־האשרה אשר־עליו תכרת:
[כו] ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את־הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת:
[כז] ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה:
[כח] וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר־עליו כרתה ואת הפר השני העלה על־המזבח הבנוי:
[כט] ויאמרו איש אל־רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה:
[ל] ויאמרו אנשי העיר אל־יואש הוצא את־בנך וימת כי נתץ את־מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר־עליו:
[לא] ויאמר יואש לכל אשר־עמדו עליו האתם׀ תריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד־הבקר אם־אלהים הוא ירב לו כי נתץ את־מזבחו:
[לב] ויקרא־לו ביום־ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את־מזבחו: ס
[לג] וכל־מדין ועמלק ובני־קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל:
[לד] ורוח יהוה לבשה את־גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו:
[לה] ומלאכים שלח בכל־מנשה ויזעק גם־הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם:
[לו] ויאמר גדעון אל־האלהים אם־ישך מושיע בידי את־ישראל כאשר דברת:
[לז] הנה אנכי מציג את־גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ חרב וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל כאשר דברת:
[לח] ויהי־כן וישכם ממחרת ויזר את־הגזה וימץ טל מן־הגזה מלוא הספל מים:
[לט] ויאמר גדעון אל־האלהים אל־יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא־רק־הפעם בגזה יהי־נא חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ יהיה־טל:
[מ] ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי־חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ היה טל: פ