פרק יד
[א] ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד:
[ב] ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש:
[ג] ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד׀ בן־פינחס בן־עלי כהן ׀ יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן:
[ד] ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה:
[ה] השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע: ס
[ו] ויאמר יהונתן אל־הנער׀ נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט:
[ז] ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך: ס
[ח] ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם:
[ט] אם־כה יאמרו אלינו דמו עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם:
[י] ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות:
[יא] ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־החרים אשר התחבאו־שם:
[יב] ויענו אנשי המצבה את־יונתן׀ ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר פ
ויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל:

[יג] ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו:
[יד] ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה:
[טו] ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים:
[טז] ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם: פ
[יז] ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו:
[יח] ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל:
[יט] ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב פ
ויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך:

[כ] ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד:
[כא] והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם־המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן:
[כב] וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה:
[כג] ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און:
[כד] ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא־טעם כל־העם לחם: ס
[כה] וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה:
[כו] ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה:
[כז] ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו ותראנה ותארנה עיניו:
[כח] ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם:
[כט] ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה:
[ל] אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים:
[לא] ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד:
[לב] ויעש ויעט העם אל־שלל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה ויאכל העם על־הדם:
[לג] ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה:
[לד] ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם:
[לה] ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה: פ
[לו] ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים ׀ לילה ונבזה בהם׀ עד־אור הבקר ולא־נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה ס ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־האלהים:

[לז] וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא:
[לח] ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום:
[לט] כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם:
[מ] ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה: ס
[מא] ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו:
[מב] ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן:
[מג] ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות: ס
[מד] ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן:
[מה] ויאמר העם אל־שאול היונתן ׀ ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת: ס
[מו] ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם:
[מז] ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב ׀ בכל־איביו במואב׀ ובבני־עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע:
[מח] ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו: פ
[מט] ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל:
[נ] ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול:
[נא] וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל: ס
[נב] ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו: פ