פרק טז
[א] ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך:
[ב] ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי:
[ג] וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך:
[ד] ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך:
[ה] ויאמר ׀ שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח:
[ו] ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו: ס
[ז] ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי ׀ לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב:
[ח] ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה:
[ט] ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה:
[י] ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה:
[יא] ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה:
[יב] וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי פ
ויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא:

[יג] ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה:
[יד] ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה:
[טו] ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך:
[טז] יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך: פ
[יז] ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי:
[יח] ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו:
[יט] וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן:
[כ] ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול:
[כא] ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים:
[כב] וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני:
[כג] והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה: פ