פרק יז
[א] ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה באפס דמים:
[ב] ושאול ואיש־ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת פלשתים:
[ג] ופלשתים עמדים אל־ההר מזה וישראל עמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם:
[ד] ויצא איש־הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת גבהו שש אמות וזרת:
[ה] וכובע נחשת על־ראשו ושריון קשקשים הוא לבוש ומשקל השריון חמשת־אלפים שקלים נחשת:
[ו] ומצחת נחשת על־רגליו וכידון נחשת בין כתפיו:
[ז] וחץ ועץ חניתו כמנור ארגים ולהבת חניתו שש־מאות שקלים ברזל ונשא הצנה הלך לפניו:
[ח] ויעמד ויקרא אל־מערכת ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול ברו־לכם איש וירד אלי:
[ט] אם־יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם־אני אוכל־לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו:
[י] ויאמר הפלשתי אני חרפתי את־מערכות ישראל היום הזה תנו־לי איש ונלחמה יחד:
[יא] וישמע שאול וכל־ישראל את־דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד: פ
[יב] ודוד בן־איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים:
[יג] וילכו שלשת בני־ישי הגדלים הלכו אחרי־שאול למלחמה ושם׀ שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה:
[יד] ודוד הוא הקטן ושלשה הגדלים הלכו אחרי שאול: ס
[טו] ודוד הלך ושב מעל שאול לרעות את־צאן אביו בית לחם:
[טז] ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום: פ
[יז] ויאמר ישי לדוד בנו קח־נא לאחיך איפת הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ המחנה לאחיך:
[יח] ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר־האלף ואת־אחיך תפקד לשלום ואת־ערבתם תקח:
[יט] ושאול והמה וכל־איש ישראל בעמק האלה נלחמים עם־פלשתים: ס
[כ] וישכם דוד בבקר ויטש את־הצאן על־שמר וישא וילך כאשר צוהו ישי ויבא המעגלה והחיל היצא אל־המערכה והרעו במלחמה:
[כא] ותערך ישראל ופלשתים מערכה לקראת מערכה:
[כב] ויטש דוד את־הכלים מעליו על־יד שומר הכלים וירץ המערכה ויבא וישאל לאחיו לשלום:
[כג] והוא׀ מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות ממערכות פלשתים וידבר כדברים האלה וישמע דוד:
[כד] וכל איש ישראל בראותם את־האיש וינסו מפניו וייראו מאד:
[כה] ויאמר׀ איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את־ישראל עלה והיה האיש אשר־יכנו יעשרנו המלך׀ עשר גדול ואת־בתו יתן־לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל: פ
[כו] ויאמר דוד אל־האנשים העמדים עמו לאמר מה־יעשה לאיש אשר יכה את־הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים:
[כז] ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר כה יעשה לאיש אשר יכנו:
[כח] וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל־האנשים ויחר־אף אליאב בדוד ויאמר׀ למה־זה ירדת ועל־מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר אני ידעתי את־זדנך ואת רע לבבך כי למען ראות המלחמה ירדת:
[כט] ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דבר הוא:
[ל] ויסב מאצלו אל־מול אחר ויאמר כדבר הזה וישבהו העם דבר כדבר הראשון:
[לא] וישמעו הדברים אשר דבר דוד ויגדו לפני־שאול ויקחהו:
[לב] ויאמר דוד אל־שאול אל־יפל לב־אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם־הפלשתי הזה:
[לג] ויאמר שאול אל־דוד לא תוכל ללכת אל־הפלשתי הזה להלחם עמו כי־נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו: ס
[לד] ויאמר דוד אל־שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת־הדוב ונשא שה מהעדר:
[לה] ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכתיו והמיתיו:
[לו] גם את־הארי גם־הדב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלהים חיים: ס
[לז] ויאמר דוד יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה ס ויאמר שאול אל־דוד לך ויהוה יהיה עמך:

[לח] וילבש שאול את־דוד מדיו ונתן קובע נחשת על־ראשו וילבש אתו שריון:
[לט] ויחגר דוד את־חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא־נסה ויאמר דוד אל־שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו:
[מ] ויקח מקלו בידו ויבחר־לו חמשה חלקי־אבנים ׀ מן־הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר־לו ובילקוט וקלעו בידו ויגש אל־הפלשתי:
[מא] וילך הפלשתי הלך וקרב אל־דוד והאיש נשא הצנה לפניו:
[מב] ויבט הפלשתי ויראה את־דוד ויבזהו כי־היה נער ואדמני עם־יפה מראה:
[מג] ויאמר הפלשתי אל־דוד הכלב אנכי כי־אתה בא־אלי במקלות ויקלל הפלשתי את־דוד באלהיו:
[מד] ויאמר הפלשתי אל־דוד לכה אלי ואתנה את־בשרך לעוף השמים ולבהמת השדה: ס
[מה] ויאמר דוד אל־הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא־אליך בשם יהוה צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת:
[מו] היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך והסרתי את־ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ וידעו כל־הארץ כי יש אלהים לישראל:
[מז] וידעו כל־הקהל הזה כי־לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה כי ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו: ס
[מח] והיה כי־קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי:
[מט] וישלח דוד את־ידו אל־הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את־הפלשתי אל־מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על־פניו ארצה:
[נ] ויחזק דוד מן־הפלשתי בקלע ובאבן ויך את־הפלשתי וימתהו וחרב אין ביד־דוד:
[נא] וירץ דוד ויעמד אל־הפלשתי ויקח את־חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת־בה את־ראשו ויראו הפלשתים כי־מת גבורם וינסו:
[נב] ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את־הפלשתים עד־בואך גיא ועד שערי עקרון ויפלו חללי פלשתים בדרך שערים ועד־גת ועד־עקרון:
[נג] וישבו בני ישראל מדלק אחרי פלשתים וישסו את־מחניהם:
[נד] ויקח דוד את־ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת־כליו שם באהלו: ס
[נה] וכראות שאול את־דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל־אבנר שר הצבא בן־מי־זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי־נפשך המלך אם־ידעתי:
[נו] ויאמר המלך שאל אתה בן־מי־זה העלם: ס
[נז] וכשוב דוד מהכות את־הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו:
[נח] ויאמר אליו שאול בן־מי אתה הנער ויאמר דוד בן־עבדך ישי בית הלחמי: