פרק ב
[א] ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך:
[ב] אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו:
[ג] אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא ולו נתכנו עללות:
[ד] קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל:
[ה] שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה:
[ו] יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
[ז] יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם:
[ח] מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל:
[ט] רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש:
[י] יהוה יחתו מריבו מריביו עלו עליו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו: פ
[יא] וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן:
[יב] ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה:
[יג] ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו:
[יד] והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה:
[טו] גם בטרם יקטרון את־החלב ובא׀ נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי:
[טז] ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר ׀ לו לא כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה:
[יז] ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה:
[יח] ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד:
[יט] ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ׀ ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים:
[כ] וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקומו:
[כא] כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה: ס
[כב] ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד:
[כג] ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה:
[כד] אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה:
[כה] אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם:
[כו] והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים: פ
[כז] ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה:
[כח] ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל:
[כט] למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי:
[ל] לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו:
[לא] הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך:
[לב] והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים:
[לג] ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים:
[לד] וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם:
[לה] והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים:
[לו] והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם: פ