פרק כ
[א] ויברח דוד מנוות מניות ברמה ויבא ויאמר׀ לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי:
[ב] ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו־לא־עשה יעשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת:
[ג] וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות:
[ד] ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך: פ
[ה] ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית:
[ו] אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה:
[ז] אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו:
[ח] ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני: פ
[ט] ויאמר יהונתן חלילה לך כי׀ אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך: ס
[י] ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה: ס
[יא] ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה: ס
[יב] ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת ׀ מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך:
[יג] כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי:
[יד] ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות:
[טו] ולא־תכרית את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה:
[טז] ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד:
[יז] ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו: ס
[יח] ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך:
[יט] ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל:
[כ] ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה:
[כא] והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים׀ ממך והנה קחנו ׀ ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה:
[כב] ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה:
[כג] והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם: ס
[כד] ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על־אל־הלחם לאכול:
[כה] וישב המלך על־מושבו כפעם ׀ בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד:
[כו] ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור: ס
[כז] ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד פ
ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם:
[כח] ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם:
[כט] ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך: ס
[ל] ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך:
[לא] כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא: ס
[לב] ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה:
[לג] ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד: ס
[לד] ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו: ס
[לה] ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו:
[לו] ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו:
[לז] ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה:
[לח] ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־החצי החצים ויבא אל־אדניו:
[לט] והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר: ס
[מ] ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר:
[מא] הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו׀ איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל:
[מב] ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה׀ ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם: פ