פרק כב
[א] וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה:
[ב] ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש:
[ג] וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר׀ אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים:
[ד] וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה: ס
[ה] ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת: ס
[ו] וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו:
[ז] ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות:
[ח] כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה: ס
[ט] ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב:
[י] וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו:
[יא] וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך: ס
[יב] ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני:
[יג] ויאמר אלו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה: ס
[יד] ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך:
[טו] היום החלתי לשאול־לו באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול:
[טז] ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך:
[יז] ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו׀ כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־אזנו אזני ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה: ס
[יח] ויאמר המלך לדויג לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג דואג האדמי ויפגע־הוא בכהנים וימת׀ ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד:
[יט] ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב:
[כ] וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד:
[כא] ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה:
[כב] ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם דויג דואג האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך:
[כג] שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי: ס