פרק כב
[א]
וילך
דוד
משם
וימלט
אל־מערת
עדלם
וישמעו
אחיו
וכל־בית
אביו
וירדו
אליו
שמה:
[ב]
ויתקבצו
אליו
כל־איש
מצוק
וכל־איש
אשר־לו
נשא
וכל־איש
מר־נפש
ויהי
עליהם
לשר
ויהיו
עמו
כארבע
מאות
איש:
[ג]
וילך
דוד
משם
מצפה
מואב
ויאמר׀
אל־מלך
מואב
יצא־נא
אבי
ואמי
אתכם
עד
אשר
אדע
מה־יעשה־לי
אלהים:
[ד]
וינחם
את־פני
מלך
מואב
וישבו
עמו
כל־ימי
היות־דוד
במצודה:
ס
[ה]
ויאמר
גד
הנביא
אל־דוד
לא
תשב
במצודה
לך
ובאת־לך
ארץ
יהודה
וילך
דוד
ויבא
יער
חרת:
ס
[ו]
וישמע
שאול
כי
נודע
דוד
ואנשים
אשר
אתו
ושאול
יושב
בגבעה
תחת־האשל
ברמה
וחניתו
בידו
וכל־עבדיו
נצבים
עליו:
[ז]
ויאמר
שאול
לעבדיו
הנצבים
עליו
שמעו־נא
בני
ימיני
גם־לכלכם
יתן
בן־ישי
שדות
וכרמים
לכלכם
ישים
שרי
אלפים
ושרי
מאות:
[ח]
כי
קשרתם
כלכם
עלי
ואין־גלה
את־אזני
בכרת־בני
עם־בן־ישי
ואין־חלה
מכם
עלי
וגלה
את־אזני
כי
הקים
בני
את־עבדי
עלי
לארב
כיום
הזה:
ס
[ט]
ויען
דאג
האדמי
והוא
נצב
על־עבדי־שאול
ויאמר
ראיתי
את־בן־ישי
בא
נבה
אל־אחימלך
בן־אחטוב:
[י]
וישאל־לו
ביהוה
וצידה
נתן
לו
ואת
חרב
גלית
הפלשתי
נתן
לו:
[יא]
וישלח
המלך
לקרא
את־אחימלך
בן־אחיטוב
הכהן
ואת
כל־בית
אביו
הכהנים
אשר
בנב
ויבאו
כלם
אל־המלך:
ס
[יב]
ויאמר
שאול
שמע־נא
בן־אחיטוב
ויאמר
הנני
אדני:
[יג]
ויאמר
אלו
שאול
למה
קשרתם
עלי
אתה
ובן־ישי
בתתך
לו
לחם
וחרב
ושאול
לו
באלהים
לקום
אלי
לארב
כיום
הזה:
ס
[יד]
ויען
אחימלך
את־המלך
ויאמר
ומי
בכל־עבדיך
כדוד
נאמן
וחתן
המלך
וסר
אל־משמעתך
ונכבד
בביתך:
[טו]
היום
החלתי
לשאול־לו
באלהים
חלילה
לי
אל־ישם
המלך
בעבדו
דבר
בכל־בית
אבי
כי
לא־ידע
עבדך
בכל־זאת
דבר
קטן
או
גדול:
[טז]
ויאמר
המלך
מות
תמות
אחימלך
אתה
וכל־בית
אביך:
[יז]
ויאמר
המלך
לרצים
הנצבים
עליו
סבו
והמיתו׀
כהני
יהוה
כי
גם־ידם
עם־דוד
וכי
ידעו
כי־ברח
הוא
ולא
גלו
את־אזנו
אזני
ולא־אבו
עבדי
המלך
לשלח
את־ידם
לפגע
בכהני
יהוה:
ס
[יח]
ויאמר
המלך
לדויג
לדואג
סב
אתה
ופגע
בכהנים
ויסב
דויג
דואג
האדמי
ויפגע־הוא
בכהנים
וימת׀
ביום
ההוא
שמנים
וחמשה
איש
נשא
אפוד
בד:
[יט]
ואת
נב
עיר־הכהנים
הכה
לפי־חרב
מאיש
ועד־אשה
מעולל
ועד־יונק
ושור
וחמור
ושה
לפי־חרב:
[כ]
וימלט
בן־אחד
לאחימלך
בן־אחטוב
ושמו
אביתר
ויברח
אחרי
דוד:
[כא]
ויגד
אביתר
לדוד
כי
הרג
שאול
את
כהני
יהוה:
[כב]
ויאמר
דוד
לאביתר
ידעתי
ביום
ההוא
כי־שם
דויג
דואג
האדמי
כי־הגד
יגיד
לשאול
אנכי
סבתי
בכל־נפש
בית
אביך:
[כג]
שבה
אתי
אל־תירא
כי
אשר־יבקש
את־נפשי
יבקש
את־נפשך
כי־משמרת
אתה
עמדי:
ס