פרק ז
[א]
ויבאו
אנשי׀
קרית
יערים
ויעלו
את־ארון
יהוה
ויבאו
אתו
אל־בית
אבינדב
בגבעה
ואת־אלעזר
בנו
קדשו
לשמר
את־ארון
יהוה:
פ
[ב]
ויהי
מיום
שבת
הארון
בקרית
יערים
וירבו
הימים
ויהיו
עשרים
שנה
וינהו
כל־בית
ישראל
אחרי
יהוה:
ס
[ג]
ויאמר
שמואל
אל־כל־בית
ישראל
לאמר
אם־בכל־לבבכם
אתם
שבים
אל־יהוה
הסירו
את־אלהי
הנכר
מתוככם
והעשתרות
והכינו
לבבכם
אל־יהוה
ועבדהו
לבדו
ויצל
אתכם
מיד
פלשתים:
[ד]
ויסירו
בני
ישראל
את־הבעלים
ואת־העשתרת
ויעבדו
את־יהוה
לבדו:
פ
[ה]
ויאמר
שמואל
קבצו
את־כל־ישראל
המצפתה
ואתפלל
בעדכם
אל־יהוה:
[ו]
ויקבצו
המצפתה
וישאבו־מים
וישפכו׀
לפני
יהוה
ויצומו
ביום
ההוא
ויאמרו
שם
חטאנו
ליהוה
וישפט
שמואל
את־בני
ישראל
במצפה:
[ז]
וישמעו
פלשתים
כי־התקבצו
בני־ישראל
המצפתה
ויעלו
סרני־פלשתים
אל־ישראל
וישמעו
בני
ישראל
ויראו
מפני
פלשתים:
[ח]
ויאמרו
בני־ישראל
אל־שמואל
אל־תחרש
ממנו
מזעק
אל־יהוה
אלהינו
וישענו
מיד
פלשתים:
[ט]
ויקח
שמואל
טלה
חלב
אחד
ויעלה
ויעלהו
עולה
כליל
ליהוה
ויזעק
שמואל
אל־יהוה
בעד
ישראל
ויענהו
יהוה:
[י]
ויהי
שמואל
מעלה
העולה
ופלשתים
נגשו
למלחמה
בישראל
וירעם
יהוה
בקול־גדול
ביום
ההוא
על־פלשתים
ויהמם
וינגפו
לפני
ישראל:
[יא]
ויצאו
אנשי
ישראל
מן־המצפה
וירדפו
את־פלשתים
ויכום
עד־מתחת
לבית
כר:
[יב]
ויקח
שמואל
אבן
אחת
וישם
בין־המצפה
ובין
השן
ויקרא
את־שמה
אבן
העזר
ויאמר
עד־הנה
עזרנו
יהוה:
[יג]
ויכנעו
הפלשתים
ולא־יספו
עוד
לבוא
בגבול
ישראל
ותהי
יד־יהוה
בפלשתים
כל
ימי
שמואל:
[יד]
ותשבנה
הערים
אשר
לקחו־פלשתים
מאת
ישראל
׀
לישראל
מעקרון
ועד־גת
ואת־גבולן
הציל
ישראל
מיד
פלשתים
ויהי
שלום
בין
ישראל
ובין
האמרי:
[טו]
וישפט
שמואל
את־ישראל
כל
ימי
חייו:
[טז]
והלך
מדי
שנה
בשנה
וסבב
בית־אל
והגלגל
והמצפה
ושפט
את־ישראל
את
כל־המקומות
האלה:
[יז]
ותשבתו
הרמתה
כי־שם
ביתו
ושם
שפט
את־ישראל
ויבן־שם
מזבח
ליהוה:
פ