פרק ט
[א] ויהי־איש מבן ימין מבנימין ושמו קיש בן־אביאל בן־צרור בן־בכורת בן־אפיח בן־איש ימיני גבור חיל:
[ב] ולו־היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל־העם:
[ג] ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ויאמר קיש אל־שאול בנו קח־נא אתך את־אחד מהנערים וקום לך בקש את־האתנת:
[ד] ויעבר בהר־אפרים ויעבר בארץ־שלשה ולא מצאו ויעברו בארץ־שעלים ואין ויעבר בארץ־ימיני ולא מצאו:
[ה] המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר־עמו לכה ונשובה פן־יחדל אבי מן־האתנות ודאג לנו:
[ו] ויאמר לו הנה־נא איש־אלהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר־ידבר בוא יבוא עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את־דרכנו אשר־הלכנו עליה:
[ז] ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה־נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין־להביא לאיש האלהים מה אתנו:
[ח] ויסף הנער לענות את־שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את־דרכנו:
[ט] לפנים ׀ בישראל כה־אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד־הראה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה:
[י] ויאמר שאול לנערו טוב דברך לכה ׀ נלכה וילכו אל־העיר אשר־שם איש האלהים:
[יא] המה עלים במעלה העיר והמה מצאו נערות יצאות לשאב מים ויאמרו להן היש בזה הראה:
[יב] ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך מהר ׀ עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה:
[יג] כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל כי לא־יאכל העם עד־באו כי־הוא יברך הזבח אחרי־כן יאכלו הקראים ועתה עלו כי־אתו כהיום תמצאון אתו:
[יד] ויעלו העיר המה באים בתוך העיר והנה שמואל יצא לקראתם לעלות הבמה: ס
[טו] ויהוה גלה את־אזן שמואל יום אחד לפני בוא־שאול לאמר:
[טז] כעת ׀ מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על־עמי ישראל והושיע את־עמי מיד פלשתים כי ראיתי את־עמי כי באה צעקתו אלי:
[יז] ושמואל ראה את־שאול ויהוה ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי:
[יח] ויגש שאול את־שמואל בתוך השער ויאמר הגידה־נא לי אי־זה בית הראה:
[יט] ויען שמואל את־שאול ויאמר אנכי הראה עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום ושלחתיך בבקר וכל אשר בלבבך אגיד לך:
[כ] ולאתנות האבדות לך היום שלשת הימים אל־תשם את־לבך להם כי נמצאו ולמי כל־חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך: ס
[כא] ויען שאול ויאמר הלוא בן־ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל־משפחות שבטי בנימן ולמה דברת אלי כדבר הזה: ס
[כב] ויקח שמואל את־שאול ואת־נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בראש הקרואים והמה כשלשם איש:
[כג] ויאמר שמואל לטבח תנה את־המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי אליך שים אתה עמך:
[כד] וירם הטבח את־השוק והעליה וישם׀ לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים־לפניך אכל כי למועד שמור־לך לאמר העם ׀ קראתי ויאכל שאול עם־שמואל ביום ההוא:
[כה] וירדו מהבמה העיר וידבר עם־שאול על־הגג:
[כו] וישכמו ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל־שאול הגג הגגה לאמר קומה ואשלחך ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה:
[כז] המה יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל־שאול אמר לנער ויעבר לפנינו ויעבר ואתה עמד כיום ואשמיעך את־דבר אלהים: פ