פרק א
[א] ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים:
[ב] ויהי׀ ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו:
[ג] ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי:
[ד] ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו:
[ה] ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו:
[ו] ויאמר הנער׀ המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו:
[ז] ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני:
[ח] ויאמר לי מי־אתה ויאמר ואמר אליו עמלקי אנכי:
[ט] ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי:
[י] ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר׀ אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה:
[יא] ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו:
[יב] ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב: פ
[יג] ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי:
[יד] ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה:
[טו] ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת:
[טז] ויאמר אליו דוד דמיך דמך על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־משיח יהוה: פ
[יז] ויקנן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו:
[יח] ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר:
[יט] הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים:
[כ] אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנה בנות הערלים:
[כא] הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן:
[כב] מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם:
[כג] שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו:
[כד] בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן:
[כה] איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל:
[כו] צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים:
[כז] איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה: פ