פרק יב
[א] וישלח יהוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש:
[ב] לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד:
[ג] ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת:
[ד] ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו:
[ה] ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת:
[ו] ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל: ס
[ז] ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש ס כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול:

[ח] ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה:
[ט] מדוע בזית׀ את־דבר יהוה לעשות הרע בעינו בעיני את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון:
[י] ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה: ס
[יא] כה׀ אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת:
[יב] כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש: ס
[יג] ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות:

[יד] אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות:
[טו] וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש:
[טז] ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה:
[יז] ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם:
[יח] ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו׀ כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה:
[יט] וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת:
[כ] ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו שמלתיו ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל:
[כא] ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם:
[כב] ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני וחנני יהוה וחי הילד:
[כג] ועתה ׀ מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי:
[כד] וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא ותקרא את־שמו שלמה ויהוה אהבו:
[כה] וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה: פ
[כו] וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה:
[כז] וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים:
[כח] ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה:
[כט] ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה:
[ל] ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד:
[לא] ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן במלבן וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם: פ