פרק יד
[א] וידע יואב בן־צריה כי־לב המלך על־אבשלום:
[ב] וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי־נא ולבשי־נא בגדי־אבל ואל־תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על־מת:
[ג] ובאת אל־המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את־הדברים בפיה:
[ד] ותאמר האשה התקעית אל־המלך ותפל על־אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך: ס
[ה] ויאמר־לה המלך מה־לך ותאמר אבל אשה־אלמנה אני וימת אישי:
[ו] ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את־האחד וימת אתו:
[ז] והנה קמה כל־המשפחה על־שפחתך ויאמרו תני׀ את־מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את־היורש וכבו את־גחלתי אשר נשארה לבלתי שום־שים־לאישי שם ושארית על־פני האדמה: פ
[ח] ויאמר המלך אל־האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך:
[ט] ותאמר האשה התקועית אל־המלך עלי אדני המלך העון ועל־בית אבי והמלך וכסאו נקי: ס
[י] ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא־יסיף עוד לגעת בך:
[יא] ותאמר יזכר־נא המלך את־יהוה אלהיך מהרבית מהרבת גאל הדם לשחת ולא ישמידו את־בני ויאמר חי־יהוה אם־יפל משערת בנך ארצה:
[יב] ותאמר האשה תדבר־נא שפחתך אל־אדני המלך דבר ויאמר דברי: ס
[יג] ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על־עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את־נדחו:
[יד] כי־מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא־ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:
[טו] ועתה אשר־באתי לדבר אל־המלך אדני את־הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה־נא אל־המלך אולי יעשה המלך את־דבר אמתו:
[טז] כי ישמע המלך להציל את־אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת־בני יחד מנחלת אלהים:
[יז] ותאמר שפחתך יהיה־נא דבר־אדני המלך למנחה כי׀ כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך: פ
[יח] ויען המלך ויאמר אל־האשה אל־נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר־נא אדני המלך:
[יט] ויאמר המלך היד יואב אתך בכל־זאת ותען האשה ותאמר חי־נפשך אדני המלך אם־אש׀ להמין ולהשמיל מכל אשר־דבר אדני המלך כי־עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל־הדברים האלה:
[כ] לבעבור סבב את־פני הדבר עשה עבדך יואב את־הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את־כל־אשר בארץ: ס
[כא] ויאמר המלך אל־יואב הנה־נא עשיתי את־הדבר הזה ולך השב את־הנער את־אבשלום:
[כב] ויפל יואב אל־פניו ארצה וישתחו ויברך את־המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי־מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר־עשה המלך את־דבר עבדו עבדך:
[כג] ויקם יואב וילך גשורה ויבא את־אבשלום ירושלם: ס
[כד] ויאמר המלך יסב אל־ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל־ביתו ופני המלך לא ראה: ס
[כה] וכאבשלום לא־היה איש־יפה בכל־ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא־היה בו מום:
[כו] ובגלחו את־ראשו והיה מקץ ימים ׀ לימים אשר יגלח כי־כבד עליו וגלחו ושקל את־שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך:
[כז] ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה: פ
[כח] וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה:
[כט] וישלח אבשלום אל־יואב לשלח אתו אל־המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא:
[ל] ויאמר אל־עבדיו ראו חלקת יואב אל־ידי ולו־שם שערים לכו והוצתיה והציתוה באש ויצתו עבדי אבשלום את־החלקה באש: פ
[לא] ויקם יואב ויבא אל־אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדיך את־החלקה אשר־לי באש:
[לב] ויאמר אבשלום אל־יואב הנה שלחתי אליך ׀ לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל־המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני־שם ועתה אראה פני המלך ואם־יש־בי עון והמתני:
[לג] ויבא יואב אל־המלך ויגד־לו ויקרא אל־אבשלום ויבא אל־המלך וישתחו לו על־אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום: ס