פרק טו
[א] ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וססים וחמשים איש רצים לפניו:
[ב] והשכים אבשלום ועמד על־יד דרך השער ויהי כל־האיש אשר־יהיה־לו־ריב לבוא אל־המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי־מזה עיר אתה ויאמר מאחד שבטי־ישראל עבדך:
[ג] ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכחים ושמע אין־לך מאת המלך:
[ד] ויאמר אבשלום מי־ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל־איש אשר־יהיה־לו־ריב ומשפט והצדקתיו:
[ה] והיה בקרב־איש להשתחות לו ושלח את־ידו והחזיק לו ונשק לו:
[ו] ויעש אבשלום כדבר הזה לכל־ישראל אשר־יבאו למשפט אל־המלך ויגנב אבשלום את־לב אנשי ישראל: פ
[ז] ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל־המלך אלכה נא ואשלם את־נדרי אשר־נדרתי ליהוה בחברון:
[ח] כי־נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם־ישיב ישוב ישיבני יהוה ירושלם ועבדתי את־יהוה:
[ט] ויאמר־לו המלך לך בשלום ויקם וילך חברונה: פ
[י] וישלח אבשלום מרגלים בכל־שבטי ישראל לאמר כשמעכם את־קול השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון:
[יא] ואת־אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל־דבר:
[יב] וישלח אבשלום את־אחיתפל הגילני יועץ ׀ דוד מעירו מגלה בזבחו את־הזבחים ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את־אבשלום:
[יג] ויבא המגיד אל־דוד לאמר היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום:
[יד] ויאמר דוד לכל־עבדיו אשר־אתו בירושלם קומו ונברחה כי לא־תהיה־לנו פליטה מפני אבשלם מהרו ללכת פן־ימהר והשגנו והדיח עלינו את־הרעה והכה העיר לפי־חרב:
[טו] ויאמרו עבדי־המלך אל־המלך ככל אשר־יבחר אדני המלך הנה עבדיך:
[טז] ויצא המלך וכל־ביתו ברגליו ויעזב המלך את עשר נשים פלגשים לשמר הבית:
[יז] ויצא המלך וכל־העם ברגליו ויעמדו בית המרחק:
[יח] וכל־עבדיו עברים על־ידו וכל־הכרתי וכל־הפלתי וכל־הגתים שש־מאות איש אשר־באו ברגלו מגת עברים על־פני המלך: ס
[יט] ויאמר המלך אל־אתי הגתי למה תלך גם־אתה אתנו שוב ושב עם־המלך כי־נכרי אתה וגם־גלה אתה למקומך:
[כ] תמול ׀ בואך והיום אנועך אניעך עמנו ללכת ואני הולך על אשר־אני הולך שוב והשב את־אחיך עמך חסד ואמת:
[כא] ויען אתי את־המלך ויאמר חי־יהוה וחי אדני המלך כי אם במקום אשר יהיה־שם׀ אדני המלך אם־למות אם־לחיים כי־שם יהיה עבדך:
[כב] ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר ויעבר אתי הגתי וכל־אנשיו וכל־הטף אשר אתו:
[כג] וכל־הארץ בוכים קול גדול וכל־העם עברים והמלך עבר בנחל קדרון וכל־העם עברים על־פני־דרך את־המדבר:
[כד] והנה גם־צדוק וכל־הלוים אתו נשאים את־ארון ברית האלהים ויצקו את־ארון האלהים ויעל אביתר עד־תם כל־העם לעבור מן־העיר: ס
[כה] ויאמר המלך לצדוק השב את־ארון האלהים העיר אם־אמצא חן בעיני יהוה והשבני והראני אתו ואת־נוהו:
[כו] ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה־לי כאשר טוב בעיניו: ס
[כז] ויאמר המלך אל־צדוק הכהן הרואה אתה שבה העיר בשלום ואחימעץ בנך ויהונתן בן־אביתר שני בניכם אתכם:
[כח] ראו אנכי מתמהמה בעברות בערבות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי:
[כט] וישב צדוק ואביתר את־ארון האלהים ירושלם וישבו שם:
[ל] ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ׀ ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל־העם אשר־אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה:
[לא] ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם־אבשלום ויאמר דוד סכל־נא את־עצת אחיתפל יהוה:
[לב] ויהי דוד בא עד־הראש אשר־ישתחוה שם לאלהים והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על־ראשו:
[לג] ויאמר לו דוד אם עברת אתי והית עלי למשא:
[לד] ואם־העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך והפרתה לי את עצת אחיתפל:
[לה] והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכהנים והיה כל־הדבר אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכהנים:
[לו] הנה־שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל־דבר אשר תשמעו:
[לז] ויבא חושי רעה דוד העיר ואבשלום יבוא ירושלם: ס