פרק טז
[א] ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין:
[ב] ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב ולהלחם והלחם והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר:
[ג] ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי:
[ד] ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפיבשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך:
[ה] ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל:
[ו] ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו:
[ז] וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל:
[ח] השיב עליך יהוה כל׀ דמי בית־שאול אשר מלכת תחתו ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה:
[ט] ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו: ס
[י] ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה כי כה יקלל וכי כי יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן: ס
[יא] ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה:
[יב] אולי יראה יהוה בעוני בעיני והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה:
[יג] וילך דוד ואנשיו בדרך ס ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר: פ

[יד] ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם:
[טו] ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו:
[טז] ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלום יחי המלך יחי המלך:
[יז] ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך:
[יח] ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל לא לו אהיה ואתו אשב:
[יט] והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך: פ
[כ] ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה:
[כא] ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך:
[כב] ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל:
[כג] ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־ איש בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם: ס