פרק יח
[א] ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות:
[ב] וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ס ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עמכם:

[ג] ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־לנו מעיר לעזיר לעזור: ס
[ד] ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים:
[ה] ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום:
[ו] ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים:
[ז] וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף:
[ח] ותהי־שם המלחמה נפצות נפוצת על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא:
[ט] ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר:
[י] וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה:
[יא] ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת:
[יב] ויאמר האיש אל־יואב ולא ולו אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־מי בנער באבשלום:
[יג] או־עשיתי בנפשו בנפשי שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד:
[יד] ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה:
[טו] ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימתהו:
[טז] ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם:
[יז] ויקחו את־אבשלום וישלכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש לאהלו:
[יח] ואבשלם לקח ויצב־לו בחיו את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה: ס
[יט] ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו:
[כ] ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי־על־ כן בן־המלך מת:
[כא] ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ:
[כב] ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת:
[כג] ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־הכושי:
[כד] ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו:
[כה] ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב:
[כו] וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר:
[כז] ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא:
[כח] ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ס ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך: ס

[כט] ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה:
[ל] ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד:
[לא] והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך: ס
[לב] ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה: ס