פרק יט
[א] וירגז המלך ויעל על־עלית השער ויבך וכה׀ אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי־יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני:
[ב] ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על־אבשלום:
[ג] ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל־העם כי־שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על־בנו:
[ד] ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה:
[ה] והמלך לאט את־פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני: ס
[ו] ויבא יואב אל־המלך הבית ויאמר הבשת היום את־פני כל־עבדיך הממלטים את־נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך:
[ז] לאהבה את־שנאיך ולשנא את־אהביך כי׀ הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי׀ ידעתי היום כי לא לו אבשלום חי וכלנו היום מתים כי־אז ישר בעיניך:
[ח] ועתה קום צא ודבר על־לב עבדיך ס כי ביהוה נשבעתי כי־אינך יוצא אם־ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל־הרעה אשר־באה עליך מנעריך עד־עתה: ס

[ט] ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו: ס
[י] ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו׀ מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום:
[יא] ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך: ס
[יב] והמלך דוד שלח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו:
[יג] אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך:
[יד] ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב:
[טו] ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־עבדיך:
[טז] וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן:
[יז] וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד:
[יח] ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך:
[יט] ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב בעינו בעיניו ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן:
[כ] ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו:
[כא] כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך: ס
[כב] ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־משיח יהוה: ס
[כג] ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל:
[כד] ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך: ס
[כה] ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום:
[כו] ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת:
[כז] ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך:
[כח] וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך:
[כט] כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך: פ
[ל] ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־השדה:
[לא] ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך בשלום אל־ביתו: ס
[לב] וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־בירדן הירדן:
[לג] וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד:
[לד] ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם:
[לה] ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם:
[לו] בן־שמנים שנה אנכי היום האדע׀ בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך:
[לז] כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת:
[לח] ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה׀ עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך: ס
[לט] ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־תבחר עלי אעשה־לך:
[מ] ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו: ס
[מא] ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה ויעברו העבירו את־המלך וגם חצי עם ישראל:
[מב] והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו: ס
[מג] ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו: ס
[מד] ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל: ס