פרק ג
[א] ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים: ס
[ב] וילדו ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת:
[ג] ומשנהו כלאב לאביגל לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן־מעכה בת־תלמי מלך גשור:
[ד] והרביעי אדניה בן־חגית והחמישי שפטיה בן־אביטל:
[ה] והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון: פ
[ו] ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול:
[ז] ולשאול פלגש ושמה רצפה בת־איה ויאמר אל־אבנר מדוע באתה אל־פילגש אבי:
[ח] ויחר לאבנר מאד על־דברי איש־בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה־חסד עם־בית׀ שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעהו ולא המציתך ביד־דוד ותפקד עלי עון האשה היום: ס
[ט] כה־יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי־כן אעשה־לו:
[י] להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דוד על־ישראל ועל־יהודה מדן ועד־באר שבע:
[יא] ולא־יכל עוד להשיב את־אבנר דבר מיראתו אתו: ס
[יב] וישלח אבנר מלאכים ׀ אל־דוד תחתו לאמר למי־ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את־כל־ישראל:
[יג] ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא־תראה את־פני כי׀ אם־לפני הביאך את מיכל בת־שאול בבאך לראות את־פני: ס
[יד] וישלח דוד מלאכים אל־איש־בשת בן־שאול לאמר תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים:
[טו] וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן־לוש ליש:
[טז] וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד־בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב:
[יז] ודבר־אבנר היה עם־זקני ישראל לאמר גם־תמול גם־שלשם הייתם מבקשים את־דוד למלך עליכם:
[יח] ועתה עשו כי יהוה אמר אל־דוד לאמר ביד׀ דוד עבדי הושיע את־עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל־איביהם:
[יט] וידבר גם־אבנר באזני בנימין וילך גם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל־אשר־טוב בעיני ישראל ובעיני כל־בית בנימן:
[כ] ויבא אבנר אל־דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר־אתו משתה:
[כא] ויאמר אבנר אל־דוד אקומה ׀ ואלכה ואקבצה אל־אדני המלך את־כל־ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך וישלח דוד את־אבנר וילך בשלום:
[כב] והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום:
[כג] ויואב וכל־הצבא אשר־אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא־אבנר בן־נר אל־המלך וישלחהו וילך בשלום:
[כד] ויבא יואב אל־המלך ויאמר מה עשיתה הנה־בא אבנר אליך למה־זה שלחתו וילך הלוך:
[כה] ידעת את־אבנר בן־נר כי לפתתך בא ולדעת את־מוצאך ואת־מבואך מובאך ולדעת את כל־אשר אתה עשה:
[כו] ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע:
[כז] וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל־תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשהאל אחיו:
[כח] וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד־עולם מדמי אבנר בן־נר:
[כט] יחלו על־ראש יואב ואל כל־בית אביו ואל־יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר־לחם:
[ל] ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את־עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה: ס
[לא] ויאמר דוד אל־יואב ואל־כל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה:
[לב] ויקברו את־אבנר בחברון וישא המלך את־קולו ויבך אל־קבר אבנר ויבכו כל־העם: ס
[לג] ויקנן המלך אל־אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר:
[לד] ידך לא־אסרות ורגליך לא־לנחשתים הגשו כנפול לפני בני־עולה נפלת ויספו כל־העם לבכות עליו:
[לה] ויבא כל־העם להברות את־דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יסיף כי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לחם או כל־מאומה:
[לו] וכל־העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל־העם טוב:
[לז] וידעו כל־העם וכל־ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את־אבנר בן־נר: ס
[לח] ויאמר המלך אל־עבדיו הלוא תדעו כי־שר וגדול נפל היום הזה בישראל:
[לט] ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו: פ