פרק ג
[א]
ותהי
המלחמה
ארכה
בין
בית
שאול
ובין
בית
דוד
ודוד
הלך
וחזק
ובית
שאול
הלכים
ודלים:
ס
[ב]
וילדו
ויולדו
לדוד
בנים
בחברון
ויהי
בכורו
אמנון
לאחינעם
היזרעאלת:
[ג]
ומשנהו
כלאב
לאביגל
לאביגיל
אשת
נבל
הכרמלי
והשלשי
אבשלום
בן־מעכה
בת־תלמי
מלך
גשור:
[ד]
והרביעי
אדניה
בן־חגית
והחמישי
שפטיה
בן־אביטל:
[ה]
והששי
יתרעם
לעגלה
אשת
דוד
אלה
ילדו
לדוד
בחברון:
פ
[ו]
ויהי
בהיות
המלחמה
בין
בית
שאול
ובין
בית
דוד
ואבנר
היה
מתחזק
בבית
שאול:
[ז]
ולשאול
פלגש
ושמה
רצפה
בת־איה
ויאמר
אל־אבנר
מדוע
באתה
אל־פילגש
אבי:
[ח]
ויחר
לאבנר
מאד
על־דברי
איש־בשת
ויאמר
הראש
כלב
אנכי
אשר
ליהודה
היום
אעשה־חסד
עם־בית׀
שאול
אביך
אל־אחיו
ואל־מרעהו
ולא
המציתך
ביד־דוד
ותפקד
עלי
עון
האשה
היום:
ס
[ט]
כה־יעשה
אלהים
לאבנר
וכה
יסיף
לו
כי
כאשר
נשבע
יהוה
לדוד
כי־כן
אעשה־לו:
[י]
להעביר
הממלכה
מבית
שאול
ולהקים
את־כסא
דוד
על־ישראל
ועל־יהודה
מדן
ועד־באר
שבע:
[יא]
ולא־יכל
עוד
להשיב
את־אבנר
דבר
מיראתו
אתו:
ס
[יב]
וישלח
אבנר
מלאכים
׀
אל־דוד
תחתו
לאמר
למי־ארץ
לאמר
כרתה
בריתך
אתי
והנה
ידי
עמך
להסב
אליך
את־כל־ישראל:
[יג]
ויאמר
טוב
אני
אכרת
אתך
ברית
אך
דבר
אחד
אנכי
שאל
מאתך
לאמר
לא־תראה
את־פני
כי׀
אם־לפני
הביאך
את
מיכל
בת־שאול
בבאך
לראות
את־פני:
ס
[יד]
וישלח
דוד
מלאכים
אל־איש־בשת
בן־שאול
לאמר
תנה
את־אשתי
את־מיכל
אשר
ארשתי
לי
במאה
ערלות
פלשתים:
[טו]
וישלח
איש
בשת
ויקחה
מעם
איש
מעם
פלטיאל
בן־לוש
ליש:
[טז]
וילך
אתה
אישה
הלוך
ובכה
אחריה
עד־בחרים
ויאמר
אליו
אבנר
לך
שוב
וישב:
[יז]
ודבר־אבנר
היה
עם־זקני
ישראל
לאמר
גם־תמול
גם־שלשם
הייתם
מבקשים
את־דוד
למלך
עליכם:
[יח]
ועתה
עשו
כי
יהוה
אמר
אל־דוד
לאמר
ביד׀
דוד
עבדי
הושיע
את־עמי
ישראל
מיד
פלשתים
ומיד
כל־איביהם:
[יט]
וידבר
גם־אבנר
באזני
בנימין
וילך
גם־אבנר
לדבר
באזני
דוד
בחברון
את
כל־אשר־טוב
בעיני
ישראל
ובעיני
כל־בית
בנימן:
[כ]
ויבא
אבנר
אל־דוד
חברון
ואתו
עשרים
אנשים
ויעש
דוד
לאבנר
ולאנשים
אשר־אתו
משתה:
[כא]
ויאמר
אבנר
אל־דוד
אקומה
׀
ואלכה
ואקבצה
אל־אדני
המלך
את־כל־ישראל
ויכרתו
אתך
ברית
ומלכת
בכל
אשר־תאוה
נפשך
וישלח
דוד
את־אבנר
וילך
בשלום:
[כב]
והנה
עבדי
דוד
ויואב
בא
מהגדוד
ושלל
רב
עמם
הביאו
ואבנר
איננו
עם־דוד
בחברון
כי
שלחו
וילך
בשלום:
[כג]
ויואב
וכל־הצבא
אשר־אתו
באו
ויגדו
ליואב
לאמר
בא־אבנר
בן־נר
אל־המלך
וישלחהו
וילך
בשלום:
[כד]
ויבא
יואב
אל־המלך
ויאמר
מה
עשיתה
הנה־בא
אבנר
אליך
למה־זה
שלחתו
וילך
הלוך:
[כה]
ידעת
את־אבנר
בן־נר
כי
לפתתך
בא
ולדעת
את־מוצאך
ואת־מבואך
מובאך
ולדעת
את
כל־אשר
אתה
עשה:
[כו]
ויצא
יואב
מעם
דוד
וישלח
מלאכים
אחרי
אבנר
וישבו
אתו
מבור
הסרה
ודוד
לא
ידע:
[כז]
וישב
אבנר
חברון
ויטהו
יואב
אל־תוך
השער
לדבר
אתו
בשלי
ויכהו
שם
החמש
וימת
בדם
עשהאל
אחיו:
[כח]
וישמע
דוד
מאחרי
כן
ויאמר
נקי
אנכי
וממלכתי
מעם
יהוה
עד־עולם
מדמי
אבנר
בן־נר:
[כט]
יחלו
על־ראש
יואב
ואל
כל־בית
אביו
ואל־יכרת
מבית
יואב
זב
ומצרע
ומחזיק
בפלך
ונפל
בחרב
וחסר־לחם:
[ל]
ויואב
ואבישי
אחיו
הרגו
לאבנר
על
אשר
המית
את־עשהאל
אחיהם
בגבעון
במלחמה:
ס
[לא]
ויאמר
דוד
אל־יואב
ואל־כל־העם
אשר־אתו
קרעו
בגדיכם
וחגרו
שקים
וספדו
לפני
אבנר
והמלך
דוד
הלך
אחרי
המטה:
[לב]
ויקברו
את־אבנר
בחברון
וישא
המלך
את־קולו
ויבך
אל־קבר
אבנר
ויבכו
כל־העם:
ס
[לג]
ויקנן
המלך
אל־אבנר
ויאמר
הכמות
נבל
ימות
אבנר:
[לד]
ידך
לא־אסרות
ורגליך
לא־לנחשתים
הגשו
כנפול
לפני
בני־עולה
נפלת
ויספו
כל־העם
לבכות
עליו:
[לה]
ויבא
כל־העם
להברות
את־דוד
לחם
בעוד
היום
וישבע
דוד
לאמר
כה
יעשה־לי
אלהים
וכה
יסיף
כי
אם־לפני
בוא־השמש
אטעם־לחם
או
כל־מאומה:
[לו]
וכל־העם
הכירו
וייטב
בעיניהם
ככל
אשר
עשה
המלך
בעיני
כל־העם
טוב:
[לז]
וידעו
כל־העם
וכל־ישראל
ביום
ההוא
כי
לא
היתה
מהמלך
להמית
את־אבנר
בן־נר:
ס
[לח]
ויאמר
המלך
אל־עבדיו
הלוא
תדעו
כי־שר
וגדול
נפל
היום
הזה
בישראל:
[לט]
ואנכי
היום
רך
ומשוח
מלך
והאנשים
האלה
בני
צרויה
קשים
ממני
ישלם
יהוה
לעשה
הרעה
כרעתו:
פ