פרק ה
[א] ויבאו כל־שבטי ישראל אל־דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עצמך ובשרך אנחנו:
[ב] גם־אתמול גם־שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה היית מוציא המוציא והמבי את־ישראל ויאמר יהוה לך אתה תרעה את־עמי את־ישראל ואתה תהיה לנגיד על־ישראל:
[ג] ויבאו כל־זקני ישראל אל־המלך חברונה ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את־דוד למלך על־ישראל: ס
[ד] בן־שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך:
[ה] בחברון מלך על־יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה על כל־ישראל ויהודה:
[ו] וילך המלך ואנשיו ירושלם אל־היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא־תבוא הנה כי אם־הסירך העורים והפסחים לאמר לא־יבוא דוד הנה:
[ז] וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד:
[ח] ויאמר דוד ביום ההוא כל־מכה יבסי ויגע בצנור ואת־הפסחים ואת־העורים שנאו שנואי נפש דוד על־כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל־הבית:
[ט] וישב דוד במצדה ויקרא־לה עיר דוד ויבן דוד סביב מן־המלוא וביתה:
[י] וילך דוד הלוך וגדול ויהוה אלהי צבאות עמו: פ
[יא] וישלח חירם מלך־צר מלאכים אל־דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו־בית לדוד:
[יב] וידע דוד כי־הכינו יהוה למלך על־ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל: ס
[יג] ויקח דוד עוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי באו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות:
[יד] ואלה שמות הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה:
[טו] ויבחר ואלישוע ונפג ויפיע:
[טז] ואלישמע ואלידע ואליפלט: פ
[יז] וישמעו פלשתים כי־משחו את־דוד למלך על־ישראל ויעלו כל־פלשתים לבקש את־דוד וישמע דוד וירד אל־המצודה:
[יח] ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים:
[יט] וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה אל־פלשתים התתנם בידי פ
ויאמר יהוה אל־דוד עלה כי־נתן אתן את־הפלשתים בידך:

[כ] ויבא דוד בבעל־פרצים ויכם שם דוד ויאמר פרץ יהוה את־איבי לפני כפרץ מים על־כן קרא שם־המקום ההוא בעל פרצים:
[כא] ויעזבו שם את־עצביהם וישאם דוד ואנשיו: פ
[כב] ויספו עוד פלשתים לעלות וינטשו בעמק רפאים:
[כג] וישאל דוד ביהוה ויאמר לא תעלה הסב אל־אחריהם ובאת להם ממול בכאים:
[כד] ויהי בשמעך כשמעך את־קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא יהוה לפניך להכות במחנה פלשתים:
[כה] ויעש דוד כן כאשר צוהו יהוה ויך את־פלשתים מגבע עד־באך גזר: פ