פרק ו
[א] ויסף עוד דוד את־כל־בחור בישראל שלשים אלף:
[ב] ויקם׀ וילך דוד וכל־העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר־נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים עליו:
[ג] וירכבו את־ארון האלהים אל־עגלה חדשה וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את־העגלה חדשה:
[ד] וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים ואחיו הלך לפני הארון:
[ה] ודוד׀ וכל־בית ישראל משחקים לפני יהוה בכל עצי ברושים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמנענעים ובצלצלים:
[ו] ויבאו עד־גרן נכון וישלח עזה אל־ארון האלהים ויאחז בו כי שמטו הבקר:
[ז] ויחר־אף יהוה בעזה ויכהו שם האלהים על־השל וימת שם עם ארון האלהים:
[ח] ויחר לדוד על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה ויקרא למקום ההוא פרץ עזה עד היום הזה:
[ט] וירא דוד את־יהוה ביום ההוא ויאמר איך יבוא אלי ארון יהוה:
[י] ולא־אבה דוד להסיר אליו את־ארון יהוה על־עיר דוד ויטהו דוד בית עבד־אדם הגתי:
[יא] וישב ארון יהוה בית עבד אדם הגתי שלשה חדשים ויברך יהוה את־עבד אדם ואת־כל־ביתו:
[יב] ויגד למלך דוד לאמר ברך יהוה את־בית עבד אדם ואת־כל־אשר־לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את־ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה:
[יג] ויהי כי צעדו נשאי ארון־יהוה ששה צעדים ויזבח שור ומריא:
[יד] ודוד מכרכר בכל־עז לפני יהוה ודוד חגור אפוד בד:
[טו] ודוד וכל־בית ישראל מעלים את־ארון יהוה בתרועה ובקול שופר:
[טז] והיה ארון יהוה בא עיר דוד ומיכל בת־שאול נשקפה׀ בעד החלון ותרא את־המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה:
[יז] ויבאו את־ארון יהוה ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה־לו דוד ויעל דוד עלות לפני יהוה ושלמים:
[יח] ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את־העם בשם יהוה צבאות:
[יט] ויחלק לכל־העם לכל־המון ישראל למאיש ועד־אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל־העם איש לביתו:
[כ] וישב דוד לברך את־ביתו ס ותצא מיכל בת־שאול לקראת דוד ותאמר מה־נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים:

[כא] ויאמר דוד אל־מיכל לפני יהוה אשר בחר־בי מאביך ומכל־ביתו לצות אתי נגיד על־עם יהוה על־ישראל ושחקתי לפני יהוה:
[כב] ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם־האמהות אשר אמרת עמם אכבדה:
[כג] ולמיכל בת־שאול לא־היה לה ילד עד יום מותה: פ