פרק ז
[א] ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו:
[ב] ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה:
[ג] ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך:
[ד] ויהי בלילה ההוא ס ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר:

[ה] לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד ס כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי:

[ו] כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן:
[ז] בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים:
[ח] ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל:
[ט] ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי־לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ:
[י] ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה:
[יא] ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה:
[יב] כי׀ ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו:
[יג] הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם:
[יד] אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם:
[טו] וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך:
[טז] ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם:
[יז] ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד: פ
[יח] ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הבאתני עד־הלם:
[יט] ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה:
[כ] ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה:
[כא] בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך:
[כב] על־כן גדלת יהוה אלהים כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־שמענו באזנינו:
[כג] ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו:
[כד] ותכונן לך את־עמך ישראל ׀ לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים: ס
[כה] ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת:
[כו] ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך:
[כז] כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת:
[כח] ועתה׀ אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת:
[כט] ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם: פ