תנ"ך - ויקרא
אלהים
׀
ליבשה
ארץ
ולמקוה
המים
קרא
ימים
וירא
אלהים
כי־טוב:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֨א
אֱלֹהִ֤ים
׀
לַיַּבָּשָׁה֙
אֶ֔רֶץ
וּלְמִקְוֵ֥ה
הַמַּ֖יִם
קָרָ֣א
יַמִּ֑ים
וַיַּ֥רְא
אֱלֹהִ֖ים
כִּי־טֽוֹב:
(בראשית פרק א פסוק י)
וַיִּקְרָא
אֱלֹהִים
׀
לַיַּבָּשָׁה
אֶרֶץ
וּלְמִקְוֵה
הַמַּיִם
קָרָא
יַמִּים
וַיַּרְא
אֱלֹהִים
כִּי־טוֹב:
(בראשית פרק א פסוק י)
ויקרא
אלהים
׀
ליבשה
ארץ
ולמקוה
המים
קרא
ימים
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק י)
ויקרא
אלהים
׀
ליבשה
ארץ
ולמקוה
המים
קרא
ימים
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק י)
וּקרָא
יְיָ
לְיַבֶּשׁתָּא
אַרעָא
וּלבֵית
כְּנֵישָׁת
מַיָא
קְרָא
יַמְמֵי
וַחֲזָא
יְיָ
אֲרֵי
טָב
:
ליבשה
-
ל'
וחד
הפך
ים;
ולמקוה
-
ל'.
קרא
ימים
-
והלא
ים
אחד
הוא
(ב"ר
ה
,
ח)!?
אלא
אינו
דומה
טעם
דג
העולה
מן
הים
בעכו
לטעם
דג
העולה
באספמיא.
ליבשה
ארץ
-
כמו
שפירשתי
למעלה
(פס'
א):
היבשה
היא
שקרויה
'ארץ'
בכל
מקום
בתורה.
ויאמר.
כפי
דעתי
,
שזו
הפרשה
דבקה
עם
אשר
עליה
,
כי
הרקיע
לא
נעשה
עד
אשר
יבשה
הארץ.
והעד:
"ביום
עשות
יי'
אלהים
ארץ
ושמים"
(בר'
ב
,
ד);
והנה
ביום
אחד
נעשו.
והֵרָאוֹת
דבר
נסתר
והִקָווֹת
מפוזר
איננה
'בריאה'.
וכן
טעמו:
וכבר
אמר
אלהים
יקוו
המים;
ויש
כמוהו
בתורה
למאות.
והנה
בפרשת
בראשית
אתן
לך
עדים
שנים:
האחד
-
"וישם
שם
את
האדם
אשר
יצר"
(בר'
ב
,
ח)
,
ואחר
כן:
"ויצמח
יי'
אלהים"
(שם
,
ט)
-
וקודם
אדם
הצמיחם;
והעד
השני
-
שצוה
אדם
שלא
יאכל
מעץ
הדעת
(בר'
ב
,
יז)
,
ואחריו
כתוב:
"וייצר
יי'
אלהים
מן
האדמה"
(שם
,
יט);
רק
פירושו:
וכבר
יצר.
ועל
זה
הפירוש
יהי
וירא
אלהים
כי
טוב
דבק
עם
בריאת
יום
שני
,
וְ"תדשא
הארץ"
(להלן
,
יא)
-
תחלת
יום
שלישי.
ופירוש
יקוו
-
יתחברו
,
וכן
"ונקוו
אליה"
(יר'
ג
,
יז).
ואמר
ימים
-
בעבור
שאין
שם
ים
שיקיף
כל
הארץ.
ליבשה
-
'תואר'
,
כמו
"הממלכה
החטאה"
(ראה
עמ'
ט
,
ח);
והעד:
"והיו
לדם
ביבשת"
(שמ'
ד
,
ט).
והאומר
כי
הוא
שֵׁם
,
כמו
כַּפָּרָה
,
יי'
יכפר
עונו
,
כי
היבשת
לא
תראה
בעין.
וירא
-
יש
מקומות
שהוא
'פועל
עומד'
,
ויש
'יוצא'
,
והוא
מהבנין
הכבד
הנוסף
(הפעיל)
,
כמו
"וירא
אותם
את
מבוא
העיר"
(ראה
שו'
א
,
כה);
והוא
על
דרך
דקדוק
הלשון.
רק
וירא
שהוא
עומד
,
היה
ראוי
להיות
היו"ד
בחירק
,
כדרך
"ונירם"
(במ'
ל
,
כא);
ובעבור
שלא
תתערב
המלה
בגזרת
'ירה'
,
שהסוף
בשניהם
נעלם
,
כי
ככה
משפט
האל"ף
באחרונה
,
והם
מדברים
במלה
הזאת
הרבה
,
על
כן
עשו
ככה.
ויהי
פירוש
ויאמר
אלהים
יקוו
המים:
וכבר
אמר
אלהים
―
כמו
"ויסעו
מרפידים"
(שמ'
יט
,
ב)
,
אחר
שאמר
"באו
מדבר
סיני"
(שמ'
יט
,
א);
וככה
"ומשה
עלה
אל
האלהים
ויקרא
אליו
יי'"
(שמ'
יט
,
ד)
,
וכבר
קרא
השם
אליו
,
כי
לא
יתכן
שיעלה
בלא
רשות;
וככה
"ויאמר
אלכה
נא
ואשובה"
(שמ'
ד
,
יח)
,
"ויאמר
יי'
אל
משה
במדין"
(שמ'
ד
,
יט);
וכמוהו
"ויגד
משה
את
דברי
העם"
(שמ'
יט
,
ט)
,
כאשר
אפרש;
וכן
"וימטר
עליהם
מן
לאכול"
(תה'
עח
,
כד)
,
וכבר
המטיר
―
על
כן
כתוב
עם
היבשה:
וירא
אלהים
כי
טוב.
ואין
טענה
מיום
הששי
,
כי
במעשה
היום
כתוב
"כי
טוב"
(להלן
,
כה)
כמשפט
,
ופעם
שנית
(להלן
,
לא)
-
על
הכלל.
ואם
טען
טוען:
למה
לא
נכתב
'ויהי
ערב'?
יש
להשיב:
אולי
לא
היתה
יבושת
האדמה
כראוי
להוציא
דשא
ביום
השני.
וטעם
אל
מקום
אחד:
בפאת
מערב
גם
בפאת
מזרח
ובצפון
ובדרום
,
כי
אין
שם
ים
מקיף
כל
הארץ
,
אעפ"י
שים
אוקייאנוס
מקיף
מקום
רב
מהארץ
,
על
כן
אמר
קרא
ימים
-
ולא
ים
אחד.
ויקרא
אלהים
ליבשה
ארץ
-
יאמר
כי
שמה
הראוי
לה
יַבָשָה
,
כי
בהפרד
המים
מן
העפר
היא
יְבֵשָה
,
אבל
יקרא
אותה
ארץ
,
כשם
כלל
היסודות
הנברא
בראשון.
והטעם
,
כי
בעבורה
נבראו
,
שתהיה
ישוב
לאדם
,
שאין
בתחתונים
מכיר
בוראו
זולתו.
וקרא
למקוה
המים
ימים
-
כאלו
הוא
'ים
מים'
,
לפי
שקרקע
המקוה
נקרא
'ים'
,
כדכתיב
"לים
מכסים"
(יש'
יא
,
ט)
,
וכן
"ואת
הים
הוריד
מעל
הבקר"
(מ"ב
טז
,
יז)
,
כי
מפני
שהוא
מקוה
מים
גדול
יקָרֵא
כן.
וירא
אלהים
כי
טוב
הוא
קיומם
בחפצו;
והענין
,
כי
כאשר
הלבישם
הצורה
הזו
חפץ
בהם
,
והיה
הקיום
כמו
שפירשתי
(לעיל
,
ז);
וזהו
מה
שאמרו
רבותינו
(ב"ר
ד
,
ו):
ומפני
מה
לא
נאמר
'כי
טוב'
בשני?
לפי
שלא
נגמרה
מלאכת
המים
,
לפיכך
כתוב
בשלישי
שני
פעמים
,
אחד
למלאכת
המים
ואחד
ליום.
ויקרא
-
כי
עד
עתה
לא
היתה
ראויה
לקרא
לה
שם
,
כיון
שלא
היתה
מגולה;
ואיך
נקרא
שם
לדבר
שאינו
מורגש?
וכן
למים
הנקוים
קרא
'ים'
-
לעמקם.
ואע"פ
שנקרא
"תהום"
בפסוק
השני
(לעיל
,
ב)
,
אותו
הוא
דברי
משה
,
כלומר:
מה
שאנו
קוראים
אותו
'תהום'.
או
נאמר
,
כי
"תהום"
הוא
שם
נגזר
משם
אחר
,
מ"תהו"
(לעיל
,
ב)
,
כי
המקום
העמוק
מאד
שרבו
עליו
המים
,
הוא
כמו
תהו
לנבראים
,
שלא
יהנו
בו;
כי
מקום
רבוי
המים
מאד
-
בים
הגדול
,
והוא
מקום
כדורוּת
לארץ
,
רחוק
מאד
מהיבשה
,
והוא
מקום
מדרון
ומורד
מפני
כדורוּת
הארץ.
כי
הביאו
ראיה
חכמי
המחקר
,
כי
הארץ
עגולה
ככדור
,
לפי
שהיא
בתוך
עגולה
,
שהם
הגלגלים;
ואין
צורה
עומדת
בתוך
צורה
ואינו
נוטה
לאחד
מן
הצדדין
,
כי
אם
צורת
העגול.
והיא
,
מפני
טבעה
,
צריך
שיהיה
מקומה
-
התחתון
שבעגולה
,
והיא
הנקודה
האמצעית
,
לפיכך
לא
יתכן
שיהיו
לה
צדדין
,
אלא
עגולה
ככדור.
ואותו
המקום
שאמרנו
,
שיקרא
'תהום'
,
על
דרך
האמת
לא
ילכו
בו
אניות
ולא
ישרצו
שם
דגים;
ונקרא
'תהום'
דרך
הַשְאָלָה
למקומות
אחרים
,
שירבו
בהם
המים.
ו'ים'
הוא
שם
למקום
עצמו
,
שאינו
נגזר
משם
אחר;
והוא
שם
העצם
למקום
,
לא
שם
תאר
,
כמו
'תהום'
,
וכמו
ה'יבשה'
שהוא
תואר
,
נקראת
כן
מפני
יבשותה.
ו'ארץ'
הוא
שם
עצם
,
לא
שם
תואר.
ו'ים'
יקרא
גם
כן
המקום
שאין
עליו
רבוי
מים
,
והם
המקומות
מן
הים
,
שאינם
רחוקים
כל
כך
מהשפה
,
כי
הוא
שם
כולל
כל
מקוה
המים
מן
השפה
ולפנים.
אבל
'תהום'
שם
מיוחד
למקום
רבוי
המים.
ובאמרו
ימים
-
לשון
רבים
,
כתב
החכם
רבי
יצחק
הישראלי
,
כי
הם
שנים:
הים
המקיף
,
והוא
ים
אוקיאנוס
,
והים
הגדול
הדרומי
הנקרא
'סרנדיב'.
ולא
אמר
בזה
'ויבדל'
,
לפי
שאינו
הבדל
גמור;
כי
האור
והחשך
אשר
בפרשת
המאורות
(לעיל
,
ד)
,
וכן
הבדל
הרקיע
(לעיל
,
ו)
,
הוא
הבדל
גמור
,
שלא
ישיג
לעולם
זה
גבול
זה;
אבל
היבשה
והים
אינו
הבדל
גמור
,
פְּעָמִים
תעשה
היבשה
מים
,
שיצאו
מי
הים
ממקומם
ויכסו
קצת
היבשה
,
וכן
פעמים
ייבש
קצת
הים
,
ותהיה
יבשה.
ובבראשית
רבה
(ה
,
ח):
קרא
ימים
-
אמר
רבי
יוסי
בר
חלפתא:
והלא
ים
אחד
הוא?
אלא
אינו
דומה
טעם
דג
העולה
מעכו
לדג
העולה
מצידון
ולעולה
מאספמיא.
והנה
קרא
השם
ליבשה
-
ארץ
,
ואע"פ
שה'ארץ'
יאמר
בכלל
על
כל
היסודות
בכללם
,
כמו
שקדם
(בה"מ
לעיל
,
א)
,
כבר
נתייחד
שם
'ארץ'
לזה
היסוד.
ולמקוה
המים
קרא
השם
יתעלה
-
ימים.
ואמנם
אמר
ימים
ולא
אמר
'ים'
,
לפי
שטבע
הים
מתחלף
,
להתחלף
טבע
מקומות
הארץ
יעברו
מימיו
בהם
,
כמו
שהתבאר
ב'ספר
האותות';
וזהו
אומרם
בבראשית
רבה
(ה
,
ח):
והלא
ים
אחד
הוא
,
מה
תלמוד
לומר
ולמקוה
המים
קרא
ימים?
אלא
לא
דומה
טעם
דג
העולה
מעכו
לעולה
מצידון
ולעולה
מאספמיא.
והנה
למדתנו
התורה
בזה
,
שהים
הוא
היסוד
המימיי
,
וכבר
ביאר
זה
הפילוסוף
(אריסטו)
ב'ספר
האותות'.
וכבר
ידע
השם
יתעלה
כי
מה
שהמציאוֹ
מזה
הוא
טוב
,
לפי
שבו
תועלת
להיות
ההוייה
בחלק
הנגלה
מהארץ
,
ובעבור
זה
התכלית
המציאו
השם
יתעלה.
והנה
קרא
השם
יתעלה
ליבשה
ארץ
,
ולמקוה
המים
קרא
ימים
,
להורות
שהחלק
הנגלה
מהארץ
יהיה
תמיד
נגלה
,
והים
יהיה
ים
תמיד
,
בדרך
שלא
יפסד
זה
המקום
הנגלה
בכללוּת;
ולזה
יהיה
לזה
המקום
זה
השם
תמיד
,
רוצה
לומר:
'היבשה';
וכן
העניין
בים
,
אשר
הוא
היסוד
המימיי.