תנ"ך - ותוצא
הארץ
דשא
עשב
מזריע
זרע
למינהו
ועץ
עשה־פרי
אשר
זרעו־בו
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתּוֹצֵ֨א
הָאָ֜רֶץ
דֶּ֠שֶׁא
עֵ֣שֶׂב
מַזְרִ֤יעַ
זֶ֙רַע֙
לְמִינֵ֔הוּ
וְעֵ֧ץ
עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י
אֲשֶׁ֥ר
זַרְעוֹ־ב֖וֹ
לְמִינֵ֑הוּ
וַיַּ֥רְא
אֱלֹהִ֖ים
כִּי־טֽוֹב:
(בראשית פרק א פסוק יב)
וַתּוֹצֵא
הָאָרֶץ
דֶּשֶׁא
עֵשֶׂב
מַזְרִיעַ
זֶרַע
לְמִינֵהוּ
וְעֵץ
עֹשֶׂה־פְּרִי
אֲשֶׁר
זַרְעוֹ־בוֹ
לְמִינֵהוּ
וַיַּרְא
אֱלֹהִים
כִּי־טוֹב:
(בראשית פרק א פסוק יב)
ותוצא
הארץ
דשא
עשב
מזריע
זרע
למינהו
ועץ
עשה־פרי
אשר
זרעו־בו
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק יב)
ותוצא
הארץ
דשא
עשב
מזריע
זרע
למינהו
ועץ
עשה־פרי
אשר
זרעו־בו
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק יב)
וְאַפֵּיקַת
אַרעָא
דִּתאָה
עִסבָּא
דְבַר
זַרעֵיהּ
מִזדְּרַע
לִזנוֹהִי
וְאִילָן
עָבֵיד
פֵּירִין
דְּבַר
זַרעֵיהּ
בֵּיהּ
לִזנוֹהִי
וַחֲזָא
יְיָ
אֲרֵי
טָב
:
ותוצא
-
ג'
,
ב'
מלא
וחד
חסר:
בר'
א
,
יב;
*יר'
לב
,
כא;
רות
ב
,
יח.
מזריע
-
ב':
בר'
א
,
יא
,
יב.
למינהו
-
י"ד:
בר'
א
,
יב
(פעמיים)
,
כא
,
כה;
ו
,
כ
(פעמיים);
ז
,
יד
(פעמיים);
וי'
יא
,
טז
,
כב
(שלש
פעמים)
,
כט;
דב'
יד
,
טו.
ותוצא
-
ג'
ב'
מל'
וחד
חס';
למינהו
-
י"ד.
ותוצא
הארץ
-
אע"פ
שלא
נאמר
'למינהו'
בדשאים
בציווייהם
,
שמעו
כשנצטוו
האילנות
על
כך
,
ונשאו
קל
וחומר
בעצמן
,
כמו
שמפורש
באגדה
בשחיטת
חולין
(חולין
ס
,
א).
ויאמר.
אמר
הכתוב
תדשא
,
"ישרצו"
(להלן
,
כ)
,
"תוצא"
(להלן
,
כד);
והנה
שָׂם
כח
בארץ
ובמים
לעשות
במצוות
השם
,
וזאת
היא
ה"תולדות"
(בר'
ב
,
ד).
וטעם
תדשא
-
כמו
"תצמיח"
(בר'
ג
,
יח).
אשר
זרעו
בו
-
שהזרע
בפרי
,
וכל
אחד
שומר
מינו.
וירא
אלהים
כי
טוב
קיום
המינין
לעד.
ולא
נתיחד
יום
למאמר
הזה
לבדו
,
מפני
שאיננו
מעשה
מיוחד
,
כי
הארץ
,
כאשר
תצמיח
או
שתהיה
ארץ
מלחה
,
אחת
היא.
ותוצא
הארץ
-
ולא
אמר
'ותדשא'
,
כי
אחד
הוא
,
כמו
שפירשנו
,
כי
פירוש
'תדשא'
-
תוציא
דשא.
ואע"פ
שאמר
"ויהי
כן"
(לעיל
,
יא)
,
אמר
אחר
כן
ותוצא
הארץ
-
לתוספת
ביאור;
או
אֲמָרוֹ
להודיע
,
כי
למיניהם
יצאו
העשבים
והעצים
,
כמו
שגזר
האל.
או
פירושו:
ותוצא
הארץ
מכאן
ואילך
גם
כן
כל
אחד
למינהו
שלא
נתערבו
המינים
לצאת
שנים
בעץ
אחד
,
אם
לא
ירכיבהו
האדם.
לפיכך
צוה
האל
את
האדם
שלא
להרכיב
אילן
ושלא
להרביע
בהמה
כלאים
(ראה
וי'
יט
,
יט).
ואדם
ובני
נח
נצטוו
בזה
,
כמו
שאמרו
ז"ל
(קדושין
לט
,
א):
"את
חקותי
תשמרו"
(וי'
יט
,
יט)
-
חקים
שחקקתי
לך
כבר:
"בהמתך
לא
תרביע
כלאים
,
שדך
לא
תזרע
כלאים"
(שם)
-
מה
בהמתך
בהרכבה
,
אף
שדך
בהרכבה;
וזהו
הרכבת
אילן.
אבל
כלאי
זרעים
-
לא
נצטוו
בהם
אדם
ובני
נח
,
לפי
שהם
'משמרת'
,
לא
עקר
המצוה
,
כי
כל
אחד
צומח
לבדו
,
ובמשמרת
לא
נצטוו
אלא
ישראל;
ואף
לישראל
אינו
אסור
אלא
בארץ.
והוזהרו
אדם
ובני
נח
בהרכבת
אילן
והרבעת
בהמה
,
שיוצא
מהן
מין
שלישי
מורכב
משְנַיִם.
לפיכך
הוזהרו
בו
,
שאם
יעשו
זה
,
יעשו
כנגד
פעֻלת
האל
,
שהוא
בראם
'למיניהם'
,
והם
ההופכים
מעשיו.
לפיכך
הוצרך
החכם
לשאול
על
מה
שכתבנו
למעלה
,
שדרש
רבי
חנינא
בר
פפא;
ואמרו
(חולין
ס
,
א
-
ב):
בעי
רבינא:
הרכיב
שני
דשאים
-
לרבי
חנינא
בר
פפא
מהו?
כיון
דלא
כתיב
בהו
'למינו'
לא
מחייב
,
או
דלמא
,
כיון
דאסכום
אינהו
,
כמאן
דכתיב
בהו
'למינו'
דמי?
תיקו.
וירא
אלהים
כי
טוב
-
ואע"פ
שיש
עשבים
שהם
סמימות
,
גם
הם
טוב
,
כי
אם
הם
סמימות
באכילה
או
בשתיה
,
הם
מרפאים
חלאים
קשים
בתחבושת.
ואחר
זה
אמר
השם
יתעלה
שתוציא
הארץ
צְמָחֶיהָ
ההֹוִים
ממינם.
וזכר
תחלה
הצמח
החסר
,
והוא
העשב
המזריע
,
ואחרי
כן
זכר
הצמח
השלם
,
והוא
האילן
העושה
פרי
,
אשר
בפרי
ההוא
זֶרַע
יתהוה
ממנו
מינו
,
לפי
שזהו
הסדור
הנאות
לפי
הטבע.
וכבר
יתבאר
לך
,
שהעשב
הוא
חסר
בהיקש
אל
האילן
,
לפי
שבו
יִמָּצְאוּ
רבים
הוים
מהעיפוש
,
מה
שאין
כן
באילן;
ועוד
,
כי
פעולות
האילן
הטבעיות
הם
יותר
שלמות.
והנה
,
בעת
שאמר
השם
שיהיו
אלו
הצמחים
מן
הארץ
,
היו
כמו
שרצה;
רוצה
לומר
,
שכבר
הוציאה
הארץ
דשא
עשב
מזריע
זרע
,
יתהוה
מהזרע
ההוא
מינו
,
ועץ
עושה
פרי
,
אשר
בפרי
ההוא
זרע
,
יתהוה
ממנו
מינו.
וידע
השם
יתעלה
כי
מה
שהמציאוֹ
מזה
הוא
טוב;
ונתיחסה
זאת
ההויה
ליום
השלישי.
ואפשר
שנאמר
שהרצון
בזה
הוא
,
שהשם
אמר
שיהיה
אז
כח
לארץ
להוציא
אלו
הצמחים
,
ויהי
כן;
רוצה
לומר
,
שנתן
לארץ
זה
הכח
וההכנה
אז
על
דרך
פלא
,
והוציאה
אלו
הצמחים
בשצמחו
ממנה
,
כאלו
היו
נזרעים
הזרעים
בארץ
,
ולא
היו
הצמחים
האלו
נמצאים
בעת
הבריאה
יחד
כשאר
הנבראים.
ולזה
אמר
אחר
זה
"וכל
שיח
השדה
טרם
יהיה
בארץ
וכל
עשב
השדה
טרם
יצמח
כי
לא
המטיר"
וגו'
(בר'
ב
,
ה)
-
כבר
התבאר
,
כי
אחר
זאת
הבריאה
הנזכרת
כאן
היתה
הצמיחה;
וזהו
אמרם
בבראשית
רבה
(יב
,
ד):
'ותוצא
הארץ
-
דבר
שהוא
פָּקוּד
בידה';
רוצה
לומר
,
שהוא
כמו
פקדון
בידה.
ועוד
אמרו
שם
(יב
,
ה):
תולדות
הארץ
בראשון
,
כדברי
בית
הלל
,
ושהתה
שלשה
ימים:
ראשון
ושני
ושלישי
,
והוציאה
שלוש
ולדות:
אילנות
ודשאים
וגן
עדן.
כבר
ביארו
לך
,
שהִצְמִיחה
אחר
ששם
השם
יתעלה
כח
ההולדה
בארץ
זמן
מה.
והנה
ידע
השם
יתעלה
באלו
הצמחים
שהמציא
שהם
טובים.
ולזאת
הסבה
לא
אמר
'ויברא
אלהים
דשא
עשב'
וגו'
―
כמו
שאמר
בשאר
הבריאות:
"ויעש
אלהים
את
הרקיע"
(לעיל
,
ז);
"ויעש
אלהים
את
שני
המאורות"
(להלן
,
טז);
"ויברא
אלהים
את
התנינים"
(להלן
,
כא);
"ויעש
אלהים
את
חית
הארץ"
(להלן
,
כה);
"ויברא
אלהים
את
האדם"
(להלן
,
כז)
―
אבל
אמר
ותוצא
הארץ
,
להורות
שמה
שבראו
השם
יתעלה
מהצמח
,
לא
היה
נשלם
-
הצמיחה
כמו
הענין
בשאר
הדברים
שברא
,
כי
שאר
הדברים
בראם
שְלֵמֵי
הבריאה
ביום
הבראם.
ואפשר
עוד
שנאמר
,
כי
הסבה
באומרו
ותוצא
הארץ
,
ולא
אמר
'ויעש
אלהים
דשא
עשב'
,
לפי
שזה
המין
הוא
מהבעלי
נפש
,
לא
ילבש
צורה
אחרת
בתכלית
שלמוּת
הויתו
,
כמו
העניין
בבעלי
חיים.
וזה
,
שכבר
יִמָּצֵא
בבעלי
חיים
תחלה
הכח
הצומח
,
עד
שתשלם
הויתו
שלמוּת
מה
,
ותגיע
בו
הנפש
החיונית;
ולזה
יצטרך
התחלה
אחרת
זולת
ההתחלה
אשר
שם
אותה
אז
השם
יתעלה
במים
והארץ
,
ולזה
ייחס
זאת
הבריאה
לשם
יתעלה;
אבל
הצמח
לא
יצטרך
אל
התחלה
אחרת
,
זולת
ההתחלה
אשר
שם
אז
השם
יתעלה
בארץ
להצמיח
אלו
הצמחים
,
כי
אין
להם
צורה
נוספת
על
הצמיחה.
(חלק
רביעי:
"ויאמר
אלהים
יהי
מארות"
וגו';
א
,
יד
-
יט).