תנ"ך - ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים: (בראשית פרק א פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית פרק א פסוק יד)

טקסט בלבד:

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים: (בראשית פרק א פסוק יד)

תיקון קוראים:

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים: (בראשית פרק א פסוק יד)
וַאֲמַר יְיָ יְהוֹן נְהוֹרִין בִּרקִיעָא דִשׁמַיָא לְאַפרָשָׁא בֵּין יְמָמָא וּבֵין לֵיליָא וִיהוֹן לְאָתִין וּלזִמנִין וּלמִמנֵי בְהוֹן יוֹמִין וּשׁנִין :

ויאמר אלהים - כ"ה: ראה לעיל , ג. מארת - ב' חסר (בלישנא): בר' א , יד , טז. ולמועדים - ב' , אחד מלא ואחד חסר: בר' א , יד; זכ' ח , יט. ושנים - ב': בר' א , יד; קה' ו , ג.

ויאמר אלהים - כ"ה; מארת - ב' חס'; ולמועדים - ב' חד מל' וחד חס'.

יהי מארת - מיום ראשון נבראו , וברביעי צוה עליהן לתלות ברקיע (ראה חגיגה יב , א); וכן כל תולדות השמים והארץ נבראו ביום ראשון , וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו; הוא שכתוב (לעיל , א): "את השמים" - לרבות תולדותיהן , "ואת הארץ" - לרבות תולדותיה (ראה ב"ר א , יד). יהי מארת - חסר ו"ו , על שם שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות (ראה ירוש' תענית ד , ג); הוא ששנינו (תענית כז , ב): ברביעי היו מתענין על אסכרה שלא תפול בתינוקות. להבדיל בין היום ובין הלילה - משיגנז האור הראשון , אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה. והיו לאתת - כשהמאורות לוקין , סימן רע לעולם (ראה תענית כט , א); הוא שאומר: "מאותת השמים אל תחתו" (יר' י , ב) - בעשותכם רצון המקום אין צריכין אתם לדאג מן הפורענות. ולמועדים - על שם העתיד , שעתידין ישראל להצטוות על המועדות , והם מֹנִים למולד הלבנה (ראה סוכה כט , א). ולימים - שימוש החמה חצי היום ושימוש הלבנה חצי היום , הרי יום שלם. ושנים - לסוף שלש מאות וששים וחמשה ימים יגמרו הליכתם בשנים עשר מזלות המשרתים אותם , והיא שנה [וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון].

יהי מארת - דרך המקראות לומר לשון יחיד אצל לשון רבים , כמו "ויהי אנשים אשר היו טמאים" (במ' ט , ו); וכן פירושו: יהי מעשה; ומה הוא? מאורות. ברְקיע השמים - הנרקע ופָּרוּשׂ תחת השמים העליונים. ברקיע - לפי שהוא דבוק לתבה שלאחריו , כלומר: רָקיע של שמים , לכך הוא נקוד חטף. וכן קָציר , כשהוא דבוק יאמר "עד כלות קְציר השעורים וקְציר החטים" (רות ב , כג). להבדיל בין היום ובין הלילה - כבר אמרנו למעלה "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" (לעיל , ד) , אבל עדיין גמר הלילה ותחלת היום ממש אין ידוע כי אם בהנץ החמה , וגם גמר היום ותחלת הלילה ממש לא נודע כי אם בשקיעת החמה וצאת הכוכבים; להבדיל בין תחלת היום ובין תחלת הלילה. והיו לאותות ולמועדים - כדכתיב בחזקיהו "זה לך האות מאת יי'" וגו' "הלך הצל עשר מעלות" וגו' (מ"ב כ , ט) - הרי החמה היתה לו אות; וכתיב "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש" וגו' (יואל ג , ג); וכתיב "מאותות השמים אל תחתו" (יר' י , ב). ולמועדים - מהילוך הלבנה , שמתחדש לעשרים ותשעה ימים וחצי , נועדים מועדי השנה וזמני השטרות , כדכתיב "עשה ירח למועדים" (תה' קד , יט). ולימים - שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים יום אחד. ושנים - ארבע תקופות השנה עושין שנה תמימה.

ויאמר. מלת יהי ו'היה' , בעבור שידברו בה הרבה היא ליחיד ולרבים , גם לנקבה: "כי יהיה נערה בתולה" (דב' כב , כג). לאותות - רגעים. ולמועדים - שעות. ויתכן להיות לאותות - על קדרות הלבנה והשמש , ודילוג דמות כוכבים; כי הכוכבים סבת הדלוג הנראה , כטעם "ומאותות השמים" (יר' י , ב). והאומר (רקמה ע' נד) , כי למ"ד לאותות - נוסף , לא אמר כלום. והיו. אמר חכם גדול ספרדי , שהרקיע נחלק לשמונה חלקים: לשבעה הכוכבים וגלגל המזלות; וזה לא יתכן , כי אין גוף למעלה מגלגל המזלות. והנה הכתוב אומר: ברקיע השמים , שיורה שיש שמים למעלה ממנו. וכן "שמי השמים" (נחמ' ט , ו); "לרוכב בשמי שמי קדם" (תה' סח , לד) - ו"קדם" במקום הזה איננו מזרח. והגאון רב סעדיה (ראה רס"ג תהלים) ברח מזה המקום. והנכון בעיני , שהשמש והלבנה וכל הכוכבים הם מאורות ברקיע , כי שם יראו.

יהי מאורות - לשון יחיד , בעבור שידברו במלה הזאת הרבה; וכן "כי יהיה נערה בתולה" (דב' כב , כג); "הבה נרדה" (בר' יא , ז); ולנקבה "הבה נא אבוא אליך" (בר' לח , טז). ומאורות - לשון זכרים , והעד: "שני" (להלן , טז) , גם "הגדולים" (שם); כי יש תי"ו - לשון רבים לזכרים , כמו 'אבות' , גם מ"ם - לנקבות , כמו 'נשים'; 'פלגשים'. והאומר כי מן 'מקומות' יֵאָמֵר 'מקומה' - איננו נכון. ודקדוק ברקיע השמים - הרקיע שהוא שמים; כמו "בגדול זרועך" (שמ' טו , טז) - בגדול שהוא זרועך; וככה "זכר רב טובך יביעו" (תה' קמה , ז). או יהיה דקדוקו כ"שמי השמים" (תה' קמח , ד) , והוא הנכון בעיני. ולמ"ד לאותות - בעבור , כמו "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). ואין ככה "והיו למאורות ברקיע השמים" (בר' א , טז) , כאשר אפרש.

לפי דעתי , שהיום הראשון היה אור , ולא היה גדול , וביום השני גדל עד היותו סבת הרקיע , ונראתה היבשה , וביום השלישי גדל עד שקבלה הארץ כח עליון להצמיח , וביום הרביעי גדל עד שנראו המאורות והכֹכבים , וביום החמישי גדל עד שקבלו המים כח לשרוץ נפש חיה , וביום הששי גדל עד שקבלה הארץ כח להוציא בהמה וחיה , וביום השביעי היה שלם. וזה טעם "יהיה שבעתים" (יש' ל , כו) - שבע פעמים , על כן אחריו "כאור שבעת הימים" (שם). והנה לא נוכל לכחש , כי שבעה מעונות הם לשבעה משרתים , וידענו זה בראיות גמורות , לא יבינום רק חכמי המדות. והנה אזכיר הדבר הברור לכל , כי אם היו שבעתים במעון אחד , ולא היה אחד מהם מסתיר חבירו בהתחברו עמו בארך וברוחב , והיתה מרוצתם שוה; וגלגל המזלות למעלה מהכל. ואיך יאמר ברקיע השמים , אם לא יהיה פירושי נכון? והנה טעם יהי מאורות: שיראו ברקיע. להבדיל בין היום ובין הלילה - כי בשקוע השמש , וסר צלה מעל פני האדמה , והֵרָאוֹת צל הלבנה ושלשה כֹכבים , אז יהי לילה. ורבי יהודה בן בלעם אמר , כי טעם לאותות - על חכמת המזלות , כמו "ומאותות השמים אל תחתו" (יר' י , ב). ואחד מהגאונים אמר , כי טעם לאותות - על קדרות הלבנה בצל הארץ והשמש במחשך הלבנה. ורבי אברהם הבבלי אמר , כי לאותות - כעמידת השמש (ראה יהו' י , יג) , ושוב צל המעלות אחורנית (ראה מ"ב כ , ט). וזה גם הוא אומר כי למועדים - על מועדי השם המקודשים. והמינים יאמרו , כי למועדים - על הלבנה לבדה , והימים והשנים תלויים בשמש. והראיה שהביאו היא "עשה ירח למועדים" (תה' קד , יט) , שהם יפרשוה כי השם לא ברא הלבנה , רק בעבור לקבוע בה המועדים. ואין פשוטו ככה , רק שהוא תמיד מחדש הלבנה למועדים ידועים מעת הֵרָאוֹת הלבנה אחר המולד והֵרָאותה פעם אחרת. ועוד , כי מלת והיו - כלל למאורות וכֹכבים. ורבי ישועה (מפרש קראי) אמר , כי למ"ד לאותות - נוסף , כמו למ"ד "השלישי לאבשלום בן מעכה" (דה"א ג , ב). והנכון בעיני , כי זה הלמ"ד איננו כלמ"ד "והיו לדם ביבשת" (שמ' ד , ט) , רק הם מחדשים הימים והשנים , כי הרגעים והעתות והיום והשנה וזמן התחברות משרת עם משרת כמו המשרתים העליונים שיש להם מאה ועשרים מחברות , הכל תלוי במאורות ובכוכבים; וממקום אחד מהמשרתים , או אחד מצבא השמים , יוכל אדם לדעת הימים והשנים; על כן והיו - כולל לכל. ויהי פירוש לאותות: רגעים שהם חלקים , ומהם יתחבר המועד שהוא עת , ומהמועדים - היום , ומהימים - השנים. והנה טעם יהי מאורות - שיהיו נראים , שיספור אדם בהם.

יהי מארות - הנה האור נברא ביום ראשון ומאיר ביסודות , וכאשר נעשה הרקיע בשני , הפסיק באור ומנע אותו מהאיר ביסודות התחתונים. והנה כאשר נבראת הארץ בשלישי היה בה חשך ולא אור , ועתה ברביעי רצה הקדוש ברוך הוא שיהיו ברקיע מאורות מגיעים אור לארץ , וזה טעם "ברקיע השמים להאיר על הארץ" (להלן , טו) , כי היה למעלה מן הרקיע , ולא יאיר על הארץ. וענין יהי מאורות - כי מחומר השמים גזר בראשון שיהיה אור מְשַמֵש במדת היום , ועתה גזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר ביום , גְדוֹל האורה , וגוף אחר , קְטַן האורה , מאיר בלילה , ויתלו שניהם ברקיע השמים שיאירו גם למטה. ויתכן כי כמו ששָׂם בארץ כח הצמיחה במקומות ממנה , כן שם ברקיע מקומות מוכנות ומזומנים לקבל האורה; והגופים האלה מקבלי אור מזהירים , כגון האספקלריאות ואבני השהם , ולכן יקראם מאורות , לא "אורים" , אע"פ שקראם המזמור כן (תה' קלו , ז). להבדיל בין היום ובין הלילה - כתב רבנו שלמה: משנגנז האור הראשון , אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחשך זה ביום וזה בלילה. ואיני רואה שיהיה זה דעת רבותינו (בר' ג , ו) המזכירים 'גניזה' על האור הראשון , אבל לדעתם האור הראשון שמש שלשה ימים , וברביעי נאצל ממנו ונעשו בו אז ממנו שני המאורות האלה , כמו שאמרו (ב"ר יז , ה): נובלת אורה של מעלה - גלגל חמה; כי לפי שלא היה העולם הזה ראוי להשתמש באור ההוא בלי אמצעות , נגנז לצדיקים לעולם הבא , ושמשו בנובלת הזו מיום רביעי ואילך. כך אמרו בבראשית רבא (ג , ו): תני: אורה שנבראת בששת ימי בראשית , להאיר ביום אינה יכולה , מפני שהיא מכהה גלגל חמה; בלילה אינה יכולה , שלא נבראת להאיר אלא ביום; והיכן היא? נגנזה. והיכן היא? מותקנת לצדיקים לעתיד לבא , שנאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (יש' ל , כו) - שבעה!? אתמהא , לא שלשה הן!? כאינש דאמר: 'כן וכן אנא מפקד לשבע יומי דמשתותי'. כלומר: לשון בני אדם הוא , שיאמר: אני מפקיד ושומר זה הבשר לשבעת ימי המשתה שלי , לא שיספיק לו לשבעה כולם , אלא שיוציא אותו בתוכם; וכן "כאור שבעת הימים" (יש' ל , כו) - כאור שהיה בימים ההם במקצתם. ושם אמרו עוד: "ויבדל" (לעיל , ד) - רבי יהודה בר סימון אמר: הבדילוֹ לו; ורבנין אמרין: הבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ואם תוכל לדעת כונתם באמרם בברכת הלבנה 'עטרת תפארת לעמוסי בטן' , תדע סוד האור הראשון והגניזה וההבדלה שאמרו 'הבדילו לו' , וסוד שני המלכים המשתמשין בכתר אחד (ראה חולין ס , ב) , כאשר בסוף שיהיה אור הלבנה כאור החמה אחר שיהיה אור החמה שבעתים. והיו לאותות - השנוי שיולידו ויעשו ממנו אותות ו"מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן" (יואל ג , ג) , כלשון "ומאותות השמים אל תחתו" (יר' י , ב). ולמועדים - "זרע וקציר קר וחם וקיץ וחרף" (בר' ח , כב). ולימים - מדת יום ומדת לילה. ושנים - שישלימו מהלכם , ויוסיפו שנית לשוב בדרך אשר הלכו בה; ושנת החמה - כשלש מאות וששים וחמשה יום , ושנת הלבנה - כשלשים יום.

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים - לשון 'הויה' אינו שומר בהרבה מקומות יחיד ורבים , זכר ונקבה. ואמר יהי - לשון יחיד , על מארות שהוא לשון רבים; וכן אמר "כי יהיה נערה בתולה" (דב' כב , כג). והמארות האלה נבראו ביום ראשון עם הגלגלים , כמו שכתבנו (לעיל , ג); אלא שלא היה אורן עובר לארץ , לפי שלא היה הרקיע נכון לקבל אורם , וגם לא הארץ , שלא היתה יבשה כל צרכה. וכאשר חזק הרקיע ברצון האל ביום השני , והיתה היבשה , והדשיאה ביום שלישי , וחזק יותר הרקיע ברביעי , אמר האל ברביעי , שיראו המאורות ברקיע ויעשו פעולתם בארץ: להיות הדשא "עשב מזריע זרע" , והעץ "עושה פרי" (לעיל , יא) ברביעי; וזהו שאמרו ז"ל (ר"ה יא , א): כל מעשה בראשית בקומתן נבראו. זה היה ביום הרביעי לדשאים ולאילנות , כלומר: נבראו בגדולם השלם; ולנבראים האחרים - לכל אחד ואחד ביומו; וכל אחד ואחד היה בעת בריאתו בתכונתו השלימה , כפי מה שהוא כל מין ומין. וזהו שאמרו ז"ל (שם): בדעתן בצביונן נבראו - אם היה בהן דעת וחֵפֶץ להכיר; והאדם מכיר בהם הדעת והחפץ. וזהו שאמר קהלת "את הכל עשה יפה בעתו" (ג , יא). ועת השלמת הדשאים והאילנות ברביעי היה , שלא שָלְמָה בריאתם עד יום רביעי , שמשלו בהם המאורות. וזהו מה שאמרו ז"ל (חגיגה יב , א): הן הן המאורות שנבראו ביום ראשון , אלא שלא תלאן עד יום רביעי; וזהו לשון 'תלאן': בדבר התלוי מלמעלה למטה , מן הגבוה לשפל. ברקיע השמים - הוא האויר , וכן "על פני רקיע השמים" (להלן , כ). ונקרא 'רקיע' כמו שכתבנו (לעיל , ו) , לפי שהוא רקוע ופרוש ומתוח; וקראו האל שמים לטעם שכתבנו. וסמך אותו אל השמים , שהם הגלגלים , באומרו רקיע השמים , לפי שהוא טפל להם ונדבק להם ומקבל אורם. להבדיל בין היום ובין הלילה - כי עד עתה היה האור ביום , וחשך גמור בלילה; אבל עתה אמר שיהיה מאור בכל אחד מהם: האחד הגדול ישמש ביום , והאחד הקטן ישמש בלילה , וזו היא ה'הבדלה'. וכל אחד יעשה גם כן בנמצאות השפלות כפי הנאות לו: "תבואות שמש" ו"גרש ירחים" (דב' לג , יד). וכן עשו בדשאים ואילנות , כמו שכתבנו , פעֻלה חזקה ברצון האל , אותו היום שנגמרו בגדולם השלם. והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. לאותות - הם השעות; למועדים - הם מועדי השנה ותקופותיה. כי כמו שהשנה נחלקת לארבע תקופות , והם החום והקור והקיץ והחורף (ראה בר' ח , כב) , כן היום והלילה , שהם עשרים וארבע שעות , נחלקים לארבע תקופות. לפיכך זכר לאותות - על שעות היום. ולימים - ימי החדש , שהם עשרים ותשעה יום וחצי ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים. ולשנים - הם ימי השנה , שהיא שנת השמש שהיא שלש מאות ששים וחמשה יום ורביע. וזהו פירוש 'שנה': שתשוב השמש שנית באלה הימים אל הנקודה אשר החלה ממנה. וימי שנת הלבנה הם שלש מאות חמשים וארבעה יום. ותרגום ירושלמי: "לאתין ולסימנין ולמקדשא בהון רישי ירחין ושנין".

לאותות - הם הפעולות המסודרות מהגרמים השמימיים בזה העולם השפל , אשר הכוכבים מורים עליהם , לפי מה שיוחד בו אחד אחד מהם , על האופן שהתבאר בחכמת משפטי הכוכבים. וכבר יורה שהעניין כן אָמרוֹ "ומאותות השמים אל תחתו" (יר' י , ב); "הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ" (איוב לח , לג). וכבר ביארנו בביאורינו ל'חכמה הטבעית' , וב'ספר מלחמות יי'' , במאמר החמישי ובמאמר השני ממנו , במה שאין ספק בו , שמהגרמים השמימיים יסודר כל מה שיתחדש בזה העולם השפל , ומפאת זה הסדור יתכן שתגיע הודעה באלו המקרים לאדם בחלום או בקסם או בנבואה , אלא כי הבחירה האנושית תוכל לשנות באופן מה הסדור ההוא , כמו שבארנו שם. ואולם החסרון המגיע בחכמת משפטי הכוכבים הוא מצד קצורינו , לא מצד הענין בעצמו; אמר "הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ" (איוב לח , לג). ולמועדים - רוצה לומר: ולמועדים מוגבלים , וזה כי פעם יהיה זה הכוכב לאות על מה שיתכן שיקרה , ופעם - כוכב אחר; כאלו תאמר , שזה הכוכב מושל בזאת השעה , ותִלָקַח ההוראה בה ממה שיורה עליו עניין זה הכוכב , לפי מה שהתבאר בנסיון , ובשעה השנית ימשול כוכב אחר; וכן העניין ביום ובשנה , שכבר יהיה כוכב מיוחד מושל בזה היום , וכוכב אחר ביום השני; וכזה יהיה כוכב מיוחד מושל בזאת השנה , וכוכב אחר בשנה האחרת; ולזה אמר ולימים ושנים.

אמר השם יתעלה שיהיו גופים מאירים ברקיע השמים , והם השמש והירח ושאר הכוכבים. ואמנם רצה במציאוּתם להבדיל בין היום ובין הלילה - רוצה לומר , שיתחדשו מהם בזה העולם השפל דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש מהם , כי יתחדשו בזה מהכוכב טְבָעִים מקבילים בארבע תקופות היום המתחדש מהכוכב; וזה , כי בהיות השמש על האופק , יגביר האויר והאש , ובהיותו תחתיו יגביר הארץ והמים; וזה מבואר מאד בשמש. וכן ראוי שנבין העניין בכוכב כוכב , רוצה לומר , שכבר יקרו ממנו דברים מקבילים מצד היום והלילה המתחדש ממנו. ובכמו זה העניין יקרה לשמש מצד מרחקו מהפאה הצפונית אשר שם היישוב , וקורבתו ממנה; רצוני: כי בקורבתו יגבר האש והאויר , ובמרחקו יגבר הארץ והמים; והיה יומו בזה האופן בהיותו בפאה הצפונית , להיות ניצוצו אז חזק לקורבתו מהיישוב , ולילו - בהיותו בפאה הדרומית. וכן ראוי שנבין העניין בשאר הכוכבים; רוצה לומר , שכבר יִמָּצְאוּ מהם דברים מקבילים , מפני היותם פעם בצפון ופעם בדרום , אשר הוא יום הכוכב ולילו , כמו שהתבאר. וזכר עוד שאמנם רצה השם במציאוּתם לתועלת שנית , והוא שיהיו מהם פעולות מתחלפות , ייוחדו בהם הכוכבים קצתם מקצת , ויהיו הכוכבים לאותות לאלו הפעולות אשר ייוחדו בהם. וזה אמנם יהיה מהם למועדים ולימים ושנים - כאלו תאמר , שבזה המועד יהיה המתחדש לפי מה שיגזרהו הכוכב הפלוני , ובמועד השני לפי מה שיגזרהו כוכב אחר , עד שתאמר שהמושל בזאת השעה הוא שבתאי , והמושל בשעה השנית הוא צדק , והמושל בזה היום הוא שבתאי , והמושל ביום השני הוא השמש. וכן העניין בשנים , ובשאר המועדים היותר גדולים מהשנה , אשר תיוחס הממשלה בהם לכוכב כוכב , לפי מה שהונח ב'חכמת משפטי הכוכבים' , ויקרו מזה יחסים רבים מחלופי ההוראות. והנה זכר שני מינים מהחלופים , רוצה לומר: החלוף אשר יקרה לכוכב בעצמו בפעולותיו מפני יומו ולילו , שביומו תמשך ממנו פעולה אחת , ובלילו תמשך ממנו פעולה מַקְבֶּלֶת לה; והחלוף אשר יקרה מפני הפעולות המתחלפות , אשר יקרו מהכוכבים המתחלפים , עד שקצתם יִמָּצֵא לו רושם מיוחד בהנעת האש , וקצתם בהנעת המים , וקצתם בהנעת האויר. ובאלו שני מינים מהחלופים אשר זכר יִשְלַם כל מה שנמצא בזה העולם השפל , ויהיו נשמרים חלקיו כפי מה שאפשר; כי בזה יִשְלַם השִווי בין היסודות , והשמירה אשר לחום הטבעי אשר לנמצא נמצא , הזמן האפשרי , וההשגחה באישי מין האדם לשמרם מהרבה מההיזקים אשר יתכן שיזוקו בהם , כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב (הקדמה) , וב'ספר מלחמות יי'' (ד). ובאלו שני הצדדים מהחלוף גם כן היה אפשר שיסתעפו מהגלגלים הפעולות הרבות המתחלפות אשר יִמָּצְאוּ בזה העולם השפל.
ריכוז קישורים